הר המוריה על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ז · הלכה ג
אע"פ וכו'. זה איתא במשנה שם ל"ז א' ומש"כ בכל שהוא כן הוא שם ע"ב והנה מש"כ רש"י דנסדק משמע בלא חסרון יעו"ש לא ידעתי הא משנה מפורשת נסדקה אע"פ שלא חסרה ועיי"ש בטור דבעינן סדק הניכר.
ככרשינה וכו'. שם במשנה ועיי"ש ב' דבעינן דווקא שיהא נכנס ויוצא בריוח יעו"ש.
בין וכו'. ארוך וכו'. וכ"כ רבינו בפי' המשניות יעו"ש ואולי יצא לו כן מלשון מלא כרשינה שבמשנה ועי' כעין זה ביו"ד סי' ל"ד ובסי' מ"ח לענין נקדר הבשר החופה את רוב הכרס וכעין זה איתא עוד בדוכתי טובי.
כדי שתנקב וכו'. כ"ה דעת הת"ק במשנה שם ור"י בן המשולם ס"ל יבשה כדי שתהא נפרכת ופסק רבינו כת"ק אולם הטור פסק שם כר"י בן המשולם יעו"ש ותמה עליו הב"י יעו"ש (ועי' בדברי חמודות מש"כ בזה יעו"ש היטיב).
ובלבד שיהיה וכו'. והטור כתב להיפך ותלוי בגירסא שבגמרא דהטור גורס כגירסא דידן אמנם רבינו גורס להיפך יעו"ש היטיב בב"י וכאן בכ"מ. ובתוספתא פ"ד הגירסא כך אזניו מגופפות בחסיסה אחת לא ישחוט בשתי חסיסות ישחט עכ"ל והרי הוא כגי' רבינו דשתי חסיסות ה"ז מום ובחסיסה אחת אין זה מום וה"ז כמש"כ מרן בשם הסמ"ג (ולא ירדתי לסוף דעת המפרש לתוספתא שכתב שגי' התוספתא כגי' הש"ס שלפנינו ולא ידעתי מה היה לו) וי"ל ג"כ שרבינו גורס במשנה כמו שהוא במשנה שבש"ס (שם מ' ב') בזמן שהוא עצם אחד מום בזמן שאין בו עצם אינו מום והבן היטיב.