הר המוריה על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ו · הלכה י
ואם עבד וכו'. נראה לענ"ד דהיינו דוקא אליבא דר"י אמר שמואל דנפקא ליה בקדושין ס"ו ב' מפסוק והיתה לו ולזרעו אחריו בין זרע כשר בין זרע פסול וכן לאבוה דשמואל דנפקא ליה מפסוק ברך ה' חילו אבל לר' ינאי דנפקא ליה מפסוק ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם זה כשר ונתחלל אה"נ דעבודתו שעבד אח"כ פסול כן נראה לכאורה אבל יש לעיין דא"כ הו"ל לחשוב ברפ"ב דזבחים פסול דחללים שעבדו לאחר שנודע שהם חללים אלא ודאי משמע מזה שכשר בדיעבד לכו"ע ועיין בירושלמי רפ"ח דתרומות דמבואר שם דאף שנודע בעדים דהוא חלל מ"מ כל שלא פסלוהו בי"ד אינו פסול יעו"ש ויש לעיין למה לא ביאר רבינו זה החילוק בין עבד קודם שפסלוהו בי"ד לעבד אח"כ וע"ע בשער המלך מה שהאריך בזה יעו"ש היטיב (ומה שהביא בשם התוס' דתענית י"ז ב' בד"ה דבר זה וכו' דאמאי לא ילפינן ערל מבע"מ יעו"ש עיין תוס' זבחים ט"ז א' ד"ה אף אני וכו' שתירץ באופן אחר משום דלא מצינו אזהרה בערל יעו"ש היטיב (ודע דשם כתב עוד בתענית דלכן לא מפקא מבע"מ די"ל שכן עשה קריבים כמקריבים יעו"ש אבל יש לעיין דאכתי איכא למימר טמא יוכיח וכמו דאיתא בזבחים שם וצ"ל על כרחך דס"ל כסברת התוס' דזבחים שם דמה לצד השוה שכן ישנן באזהרה. אבל א"כ לא הו"ל להזכיר הא דכן עשה קריבים כמקריבים ואולי דכוונת התוס' לפי מש"כ בתוס' שבת קל"ב ב' דמילתא דאתיא במה הצד טרח וכתב לה קרא ולכן לק"מ מהא דאתא יחזקאל. אבל א"כ בלא"ה לק"מ קושייתם דהא מילתא דאתי בק"ו טרח וכתב לה קרא אבל על כרחך צ"ל דכאן לא שייך זה דא"כ כיון דנימא דלהכי כתב לה קרא בערל משום מילתא דאתיא במה הצד או בק"ו טרח וכתב לה קרא א"כ לא נילף שאר אינך דילפינן לה בזבחים שם כגון זר ואונן דא"כ נמי ניטרח ונכתוב לה קרא עיין זבחים ק"ז ב' יעו"ש ועיי"ש י' א' סוף דבר דברי התוס' צ"ע בעיני) וי"ל דרבינו הוקשה לו ג"כ זאת הקושיא ולכן דעתו דלוקה על ערל ומשום ק"ו לא היה לוקה ע"ז וכמו לעיל פ"ב ה"ח יעו"ש.
ודע דדברי רבינו לכאורה אינם מדוקדקין דלמאי נפק"מ כתב דעבודתו כשרה לשעבר וכו'. הא ק"ו הוא דאם אף לאחר שנודע כשר כ"ש דכשר למפרע דהוי דיעבד וכך הו"ל למיכתב כהן שנבדק ונמצא חלל אינו עובד להבא ואם עבד לא חילל. ואולי דמשמיענו דיגמור עבודתו וכדאיתא בירושלמי שם יעו"ש היטיב ואולי עוד נפק"מ שנודע שהוא חלל אז מה שעבד קודם שנודע ה"ז כשר גמור ומותר באכילה משא"כ אם עבד לאחר שנודע אסור באכילה דלא נרצה רק העבודה ולא האכילה והויא דומיא דקרבן צבור הבא בטומאה דאינו נאכל וצ"ע בזה סוף דבר דברי רבינו בכאן צ"ע ועיין פסחים ע"ב ב' לכאורה ראיה לדברי רבינו יעו"ש ועיין לקמן פ"ג מהל' שגגות הי"א.