הר המוריה על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ד · הלכה יז
שנאמר שם וכו'. זה הדבר צריך ביאור. דע כי בש"ס סנהדרין י"ב ב' ובתוספתא דפסחים פ"ח יעו"ש היטיב ובתוספתא דסנהדרין כ"ב איתא שם ג' מחלוקת דר"י ס"ל דאין מעברין את השנה מפני הטומאה וחזקיה עבר ע"ז ועיבר את השנה מפני הטומאה אבל ס"ל דצבור אין נדחין לפסח שני וחזקיה נתחכם לעבר השנה ועשו בניסן ובטהרה. ור' שמעון ס"ל דמעברין שפיר והא דחזקיה עשה שלא כדין מפני שעיבר את השנה ביום שלשים דאדר. ור"ש בן יהודה אומר דלכן עשה שלא כדין דהוא לא עיבר כלל רק עשה את הפסח באייר ודחה את הצבור לפסח שני. והנה אם נימא דעיבר את השנה א"כ עשו את הפסח בטהרה ורבינו ס"ל דעשה את הפסח בטומאה. והנה כן כתוב בדברי הימים ב' ל' ויועץ המלך ושריו וכל הקהל בירושלים לעשות את הפסח בחודש השני כי לא יכלו לעשותו בעת ההיא כי הכהנים לא התקדשו למדי והעם לא נאספו לירושלים. ושוב כתוב שם פסוק י"ג ויאספו ירושלים עם רב לעשות את חג המצות בחדש השני קהל לרוב מאד וגו' ויעמדו על עמדם כמשפטם בתורת משה איש האלהים הכהנים זורקים את הדם מיד הלוים כי רבת בקהל אשר לא התקדשו והלוים על שחיטת הפסחים לכל לא טהור להקדיש לה' כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה יששכר וזבולון לא הטהרו כי אכלו את הפסח בלא ככתוב כי התפלל יחזקיהו עליהם לאמר ה' הטוב יכפר בעד. ופירש"י ז"ל שם כי הלוים שחטו הפסחים ולא הבעלים בעצמם ומפרש הטעם למה כי רבת העם לא הטהרו יעו"ש נמצא אף שעברו השנה מ"מ רבת העם לא נטהרו ומפרש רבינו לפי שיטתו כי חזקיה עיבר השנה מפני הטומאה ורצה לעשותו בטהרה והנה כשהגיע י"ד ניסן לפי חשבונו מ"מ רבת הקהל לא נטהרו ומ"מ עשה בי"ד ניסן ולא דחהו על אייר והיינו טעמא מפני שהצבור אין נדחין לפסח שני והא דכתיב ויועץ המלך וכו' לעשות הפסח בחדש השני וכו' היינו לפי האמת היה אייר כי אין מעברין ביום שלשים של אדר והוא עיבר וא"כ החדש הראשון לפי חשבונו היה באמת חדש שני ולכאורה זה דלא כחד מהנך תנאי.
והייתי סבור לומר דבאמת זה מודים כו"ע דעיבר השנה שלא כדין דכתיב ויועץ המלך לעשות בחדש השני וגו' רק ר"ש בן יהודא בשם ר"ש מוסיף עוד ואומר כי בזה נמי עשה שלא ככתוב כי השיא אותם לדחות הפסח לחודש השני ומטעם שמבואר בש"ס סנהדרין שם כי מתחלה היה סבור דרוב טהורים הן ולבסוף סבור דמעיקרא היו רובן טמאים ולפי"ז נמצא דעשה שני פסחים וכן מבואר בתוספתא דפסחים שם ודסנהדרין שם דר"ש בן יהודא ס"ל אף מפני שעישה לצבור לעשות פסח שני יעו"ש היטיב משמע דלר"י ולר"ש לא עישה לצבור לעשות פסח שני רק שגג בדבר העיבור. ולפ"ז מאי דכתיב כי מרבית העם רבת וכו' ה"ק אמאי הקריבו כל לא טהור הא אסור להקריב בטומאה ע"ז בא לתרץ כי מרבית העם וכו' וכיון שהיו רובן טמאים לכן נדחית הטומאה מפני רוב הקהל והא דצריך לעבר השנה י"ל כי חזקיה היה סבור שכשיעבר השנה יהיו כולם טהורים ויעשה הפסח בטהרה אבל באמת לא היה כן רק במה שעיבר היה תועלת שנטהרו הכהנים והלוים אבל רבת העם לא נטהרו ולכן הוכרח לעשות בטומאה (והנה רש"י פי' שם וז"ל כי אכלו את הפסח בלא ככתוב שלא כהלכה שאכלוהו בטומאה כי התפלל חזקיה עליהם וגו' עכ"ל וזה תימה הא הפסח שבא בטומאה נאכל בטומאה כמש"כ רבינו בהל' קרבן פסח פ"ז ה"ח. גם מש"כ רש"י וז"ל (בפסוק ט"ז) ואל תתמה למה לא שחטו בעלים עצמן לפי שכתוב בסמוך כי רבת בקהל אשר לא התקדשו והלוים היו על שחיטת פסחיהם עכ"ל וגם זה תמוה הא הפסח שבא בטומאה נעשה בטומאה והותר לבעלים ליכנס בעזרה ולעבור על עשה שיש בו כרת וכ"ש על שחיטה בטומאה שאינה אלא בלאו שלא לטמאות הבשר וע"ע במצודת דוד שם בפסוק י"ז י"ח. אמנם לדעת רבינו נכון הכל בעזר ה' שהקרבת פסח ואכילתו היה הכל כדין רק שעבר על העיבור והא דשחטו הלוים עיי"ש סי' ל"ה משמע ג"כ שהלוים היו שוחטים ואולי הטעם שהבעלים לא היו בקיאים במעשה השחיטה. וראיתי שם בתרגום (המיוחס לרב יוסף) וז"ל ארום סוגי עמא מדבית אפרים ומדבית מנשה ומדבית יששכר ומדבית זבולון לא אידכיא ארום אכלו ית פיסחא קדמאה בדלא כתיב ותבו למיעבד פיסחא תניינא כדכתיב ארום צלי חזקיהו אמטולהון דמימר ה' דהוא טב יכפר על עמא דאישתלייה עכ"ל והוא לכאורה תמוה הא אדרבה אם היו עושין פסח שני זה לא הוי כדין כמבואר למעלה.
והנה בתוספתא דפסחים פ"ח א' איתא וז"ל גר שנתגייר בין שתי פסחים צריך לעשות פסח שני דברי רבי ר' נתן אומר א"צ לעשות פסח שני שכבר לא נתחייב בראשון ניתן להם לישראל לבנות בית הבחירה היחיד עושה פסח שני ואין הציבור עושה פסח שני ר' יהודה אומר אף הצבור עושה פסח שני א"ר יהודה מעשה בחזקיה המלך שמיעשה את הצבור לעשות פסח שני שנאמר כי מרבית העם רבת מאפרים וממנשה וכו' ר"ש אומר לא מפני שהעשיה את הצבור לעשות פסח שני אלא מפני שעיבר ניסן בניסן שאין מעברין אלא אדר ר"ש בר יהודה אומר משום ר"ש אף מפני שהעשיה את הצבור לעשות פסח שני עכ"ל.
והנה לר' יהודה דס"ל דהצבור עושין פסח שני והראיה מחזקיה שעישה את הצבור לעשות פסח בשני ואם כן מפרש המקרא כפשוטו דמתחלה עשו את הפסח בניסן והיו אז טמאים באופן שלא היו יכולים לעשות הפסח על פי ד"ת ויועץ המלך לעשות פעם שניה בחודש השני ומפרש כי מרבית העם וגו' לא הטהרו ואכלו את הפסח בלא ככתוב לכן עשו פעם שניה ועיין ירושלמי דפסחים פ"ט ה"א ובקרבן עדה שם. וי"ל כי התרגום ג"כ אזיל בשיטתו דהאי תנא אך אי קשה לי הא קשה לי דהא ר"י ס"ל בסנהדרין דעיבר מפני הטומאה וביקש רחמים על עצמו אלמא משמע דהא דעיבר מפני הטומאה שוב לא היו טמאים והיו עושין הפסח בטהרה ואולי צ"ל דתרווייהו הוי כי הכהנים לא הטהרו ולכן עיבר מפני הטומאה ונטהרו הכהנים והלוים וזה לא היה ככתוב. והנה מרבית העם עדיין לא הטהרו עשו בטומאה וזה לא היה ככתוב ושוב צווה לעשות פסח שני והנה במה שעיבר בטומאה לא היה כדין אבל במה שעשו פסח שני היה כדין וזה דחוק. ועוד דלישנא דתוספתא ג"כ לא אתי שפיר דהא מתחלה קתני דר"י ס"ל דצבור עושין השני ומביא ראיה מחזקיה משמע דשפיר עביד וא"כ איך אמר עלה ר"ש לא מפני שהעשיה את הצבור בקש רחמים על עצמו אלא מפני שעיבר ניסן בניסן משמע דלר"י מפני שעישה את הצבור לעשות פסח שני ביקש רחמים והא אדרבה לר"י לכתחלה עושין וצ"ע בזה. ואי לא מסתפינא אמינא שט"ס הוא בתוספתא דפסחים אך קשה להגיה מאחר שכ"ה בירושלמי דפסחים הנ"ל. ואפ"ל כי ר"י ס"ל דלכתחלה עושין את הצבור לעשות בשני ור"ש ס"ל דלכתחלה אין עושין אבל אם עשו א"צ כפרה ור"ש בן יהודה משמו ס"ל דצריך כפרה או י"ל דר"ש ס"ל דבאמת לא עישה את הצבור לעשות פסח שני וכנ"ל. אבל באמת נראה יותר כמש"כ מתחלה דרבינו ס"ל דלא עישה את הצבור לעשות פסח שני רק דמה שעבר היה על שעיבר החודש שלא כדין אבל במה שעשו בטומאה עשו כדין וכנ"ל.
ואגב אבאר התוספתא. מה דאיתא שם ניתן לישראל לבנות בית הבחירה וכן הובא שם בירושלמי והקרבן העדה כתב דט"ס הוא ול"ג לה ובשיירי קרבן כתב דכצ"ל ניתן להם לישראל לבנות בית הבחירה ולחוג בו שלש פעמים בשנה. ומביא ראיה מזה דציבור אין עושין פסח שני דאם עושין א"כ משכחת ארבע פעמים בשנה יעו"ש היטיב. ובשם הגר"א כתוב שם בתוספתא דה"ג וכן כשניתן להם לישראל לבנות בית הבחירה. וכתב ע"ז המפרש דלא ידע פי' לזה יעו"ש בעיטור בכורים. ולא ידעתי מאי לא ידע דה"פ וכן כשניתן להם לבנות בית הבחירה לישראל בין פסח ראשון לפסח שני ג"כ אין הציבור עושים בשני ומביא ר"י ראיה דצריך הציבור לעשות בשני מחזקיהו שלא היו ראויים בראשון ועשו בשני ופשוט (שוב מצאתי כן בס' קהלת יעקב בפ"ט דפסחים יעו"ש).
והנה מרן העיר בזה במה שסתם רבינו כדעת ר"י שעיבר מפני הטומאה וסתם כר"ש דעיבר ניסן בניסן. ועוד מאחר דהלכה דאם עיברה מעוברת א"כ ל"ל לבקש רחמים ע"ז ועוד למה לא כתב שעישה את הציבור לעשות בשני יעו"ש מש"כ בזה.
והנה על קושייא השלישית י"ל דס"ל מאחר דר"י ור"ש לא ס"ל דעישה הציבור לעשות בשני לכן לא חש לה להביאו והא דעיבר ניסן בניסן כבר מבואר זה בברכות י' ב' ובפסחים נ"ו א' וכמש"כ מרן יעו"ש. ומה שהביא דעיבר מפני הטומאה וע"ז ביקש רחמים על עצמו. הכי משמע מהא דאיתא סנהדרין י"ב ב' תנ"ה אין מעברין את השנה מפני הטומאה לכתחלה ר"ש אומר מעברין אלא מפני מה ביקש רחמים על עצמו שאין מעברין אלא אדר והוא עיבר ניסן בניסן. והנה מלשון זה משמע דלת"ק דס"ל אין מעברין לכתחלה שפיר ביקש רחמים. וזה תרווייהו מודו שעיבר מפני הטומאה רק דלת"ק עשה איסור בדבר ולר"ש עשה כדין והנה לדידן דס"ל דאין מעברין לכתחלה א"כ שפיר ביקש רחמים על עצמו ולברייתא קמייתא י"ל דת"ק ס"ל דלא עיבר מפני הטומאה ולכן לא מייתי ראיה מחזקיה דביקש רחמים על עצמו אבל אה"נ אם הוה ס"ל דהכי הוי עובדא הוי מייתי ראיה מהך דבקש רחמים על עצמו (ושוב מצאתי בס' שער המלך שהרגיש על דברי מרן בזה יעו"ש היטיב).
ודע שמש"כ רבינו הלכה ט"ז דלמדין מפסוק ויהי אנשים וגו' וכ"כ גם כן בפירוש המשניות במשנת חמשה דברים באין בטומאה וכו' וכ"כ לקמן הל' קרבן פסח פ"ו ה"א והוא דרשת הספרי כמש"כ מרן. ויש לעיין למה לא הביא רבינו דרשת הש"ס ס"ז א' יעו"ש היטיב מדכתיב איש איש כי יהיה טמא לנפש ועי' ס"ו א' תוס' ד"ה מה וכו' שכתבו דסוגיות חלוקות דיש דדרשי ממועדו ממשמעות הכתוב ועי' תוס' זבחים כ"ב ב' בד"ה א"ה וכו' ובצאן קדשים שם ובחי' פנים מאירות שם. אמנם באמת כן דרך רבינו לתפוס דרשת הספרי או הסיפרא או הירושלמי נגד הש"ס שלנו.
בקידוש החדש וכו'. שם פ"ד ה"ד יעו"ש היטיב.