אור ברסלב

הר המוריה על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי מאיר יונה ברנצקי

פרק ד · הלכה יב

הלכה יא

והיו הכהנים וכו'. עי' תוס' פסחים ע"ט א' ד"ה או שהיו וכו' יעו"ש היטיב ודע דשם איתא וז"ל א"ר חסדא לא שנו אלא שנטמא הסכין בטמא מת דרחמנא אמר בחלל חרב חרב הרי הוא כחלל וקא מטמא לגברא דמעיקרא כי מתעביד בטומאת הגוף דכרת קא מתעביד אבל נטמא הסכין בשרץ דבשר הוא דמטמיא ליה לגברא לא מטמיא ליה טהורין עביד טמאין לא עביד מוטב יאכל בטומאת בשר בלאו ואל יאכל בשר בטומאת הגוף שהוא בכרת וכו' ורבא אמר אפי' טמאין נמי עבדי מ"ט דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף והבשר כל טהור יאכל בשר כל היכא דלא קרינן ביה והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל לא קרינן ביה כל טהור יאכל בשר וכל היכא דקרינן ביה והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל קרינן ביה והבשר כל טהור יאכל בשר עכ"ל והנה רבינו סתם וכתב כאן שהיו הכלי שרת טמאין למת והיינו כר"ח ולא כרבא. והנה לכאורה עלה בדעתי לומר הטעם דלכאורה קשה למה כתב בכהנים דהיו טמאים למת ואמאי הא אם נטמאו בשרץ נמי לידחו טומאה דבשלמא בבעלים אם הם טמאי שרץ שפיר אמרינן דכיון דשוחטין וזורקין על טמא שרץ לכן לא דחו אבל הכהנים הא אם הם טמאי שרץ נמי לידחו אלא ודאי דרבינו ס"ל כסוגיא דזבחים כ"ב ב' דלא הותר לכהן בציבור רק בטומאת מת ולא בשרץ דמכפרים דומיא דמתכפרים מה מתכפרים מת אין שרץ לא אף מכפרים כן וכיון שכן ה"ה בכלי שרת לא נדחה טומאתם רק בטומאת מת ועי' בתוס' שם ד"ה אי הכי וכו' שכתב בשם ר"ת דבאמת טומאת כהנים וסכינים נדחים אף בטומאת שרץ רק דנפק"מ דאם נטמאו במת נאכלים לערב ואי נטמאו בשרץ אין נאכלים לערב יעו"ש היטיב אמנם רבינו ס"ל כפשוטה דאין טומאת שרץ נדחה לגבי פסח כלל. אך א"כ קשה איך יפרנס לנו רבינו דברי ר"ח ורבא. וסבור הייתי לומר דהוא יפרש דר"ח ורבא ס"ל אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ וכל שביחיד נדחה ציבור עבדי בטומאה וא"כ גם הכהנים והסכינים שנטמאו בשרץ נדחים ר"ל נדחו מטומאתן ומותר לעבוד בהן והם יפרשו משנתנו דזבחים דטמא מחלל עבודה בזב ומצורע או דס"ל דלא אמרינן מתוך שמרצים בצבור מרצים ביחיד יעו"ש אבל א"כ קשה הא רבינו ס"ל סוף סי' כ' דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ וא"כ למה כתב כאן דוקא דטומאת מת נדחה ולא טומאת שרץ וי"ל דכאן מיירי רבינו בשאר קרבנות ולא בקרבן פסח ובשאר קרבנות שוחטין וזורקין על טמא שרץ אבל ר"ח ורבא מיירו מקרבן פסח ואין שוחטין וזורקין על טמא שרץ לכן נדחה טומאת שרץ ג"כ. אבל שוב עיינתי וראיתי כי רבינו מייתי לה להדא דר"ח בהדיא לקמן סי' ק"ב סעי' ט' יעו"ש היטיב ועיין במרן שם. (ולכאורה ליתא למש"כ כי על כרחך מיירי כאן בקרבן פסח דאיזה קרבן הוא שתלוי ברוב הקהל טמאין אם לא הפסח והנה כ"ז יבואר לפנינו אי"ה במקו"א).

אבל הטמאים וכו'. והנה בזבים וזבות נדות ויולדות איתא בפסחים ס"ז א' אבל נבלה ושרץ על כרחך אתי מהא דזבחים כ"ב שם וכמש"כ למעלה.

לא יתעסקו וכו'. ועי' לקמן הל' קרבן פסח פ"ז ה"ח פסק לענין אכילת פסח הבא בטומאה דטומאת מגע מותר לאכול ממנו ועיי"ש בלח"מ סעי' א' שם שתמה בזה. ודברי מר"ן שם לא מעלה ארוכה בזה. והנה לפי מש"כ לעיל ס"ק כ"ז יש לחלק ולומר דבשלמא כשהיה טמא שרץ או נבלה בשעת אכילה א"כ כיון שאם ציבור היו כן היו עושים בטומאה שכל שהיחיד נדחה ציבור עבדי בטומאה לכן כל שהרוב טמאים במת גם ליחידים אשר נטמאו בנבלה ובשרץ הותר משא"כ בשעת העשיה שאז לא הותר לטומאת שרץ דשוחטין וזורקין על טמאי שרץ דהיינו על טבו"י דשרץ ונבלה וא"כ היה להם לטבול ולעשות בהיתר. ואם נימא דמיירי כאן בשאר קרבנות ולא בקרבן פסח א"כ שוחטין וזורקין על טמאי שרץ א"כ לא נתנה טומאת שרץ לדחות אבל בק"פ דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ לכן נתנה לדחות וכמש"כ למעלה בס"ק כ"ז אז היה אתי שפיר הכל והבן היטיב בכל מש"כ ועוד יבואר מזה אי"ה במ"א שוב מצאתי בצל"ח לפסחים צ' ב' קצת ממש"כ יעו"ש היטיב.

ואם עברו וכו'. פסק דלא כר' אליעזר בפסחים צ"ה ב' ועיי"ש ס"ז ב' דר' יהודה ס"ל כר"א יעו"ש ורבינו לא ס"ל כר"ש דס"ל דנתקו הכתוב לעשה כדלעיל פ"ג ה"ח וג"כ לא ס"ל כר"י דאילו לר"י היה כאן פטור דס"ל כר"א ולרבינו חייב כר"ש וכרבנן דפליגי עליה דר"א אלא דעת רבינו כהספרי וכמש"כ לעיל סי' כ"א ס"ק ד' יעו"ש היטיב וע"ע במנחות צ"ה ב' פלוגתא דר"א ורבנן לענין דגלי מדבר בשעת סילוק הקלעים ובשעת המסעות דלר"א לא נהג אז שילוח מחנות ולרבנן נהוג יעו"ש היטיב ועיין תענית כ"א ב' דר' יוסי ס"ל דבשעת המסעות הותרו זבין ומצורעין ליכנס למחנה לויה יעו"ש אבל הברייתא דברכות נ"ד א' ס"ל דאסור יעו"ש וברש"י מנחות שם (שוב ראיתי במכילתא ביתרו פרשה ג' שמבואר שם הא דאיתא בתענית שם הוגללו הפרוכת הותר לזבין ומצורעין ליכנס וכו' אינו מדברי ר' יוסי יעו"ש היטיב) ובזה י"ל פרפרת נאה כי ר"נ בר רב חסדא בתענית שם קאי בשיטת ר"ח אביו דפסחים שם וס"ל דלא כר"א ולכן לדידיה גם בשעת סילוק מ"מ אסורים זבים ומצורעים ליכנס וכאידך ברייתא דמנחות שם ולכן לא היה ס"ל דהאדם מכבד מקומו ולכן ביקש מרב נחמן בר יצחק לבא אליו וזה שאמר ליה אח"כ רנב"י מוטב שיבא מנה בן פרס למנה בן מנה וכו' מטעם כי דעתך ודעת אביך עדיפי מדעתי לחוד והו"ל אנא יחיד לגבי רבים והבן היטיב) והנה ראיתי להצל"ח בפסחים ס"ז ב' שהקשה דברי רבינו אהדדי ומתוך כך פי' פי' אחר במנחות שם דלא כרש"י ולדידי לק"מ והנראה לענ"ד כתבתי. ושוב מצאתי בס' שעה"מ בסי' פ"ג ח"ה שג"כ האריך ליישב זה יעו"ש היטיב.
ומש"כ רבינו וחייב כרת על הביאה ומיתה על העבודה. על כרחך מילי מילי קתני נכנס בטומאה או שנטמא בפנים ושהה שם כדי השתחויה חייב כרת ואם נטמא בפנים ולא שהה או שהיה שוגג על הביאה חייב מיתה על העבודה עיין לעיל סעי' ג' וסעי' ד' ובמש"כ שם ועיין לעיל פ"ג הי"ט במל"מ.

שלא נדחית וכו'. עיין לעיל הלכה ט'.

תוכן העניינים

הר המוריה על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה