הר המוריה על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ד · הלכה ו
טומאת התהום וכו'. בפסחים פ' ב' ובזבחים כ"ג א' בעיא דרמי בר חמא. ופסק כן משום דפשט שם רבא מברייתא דלא הותר טומאת התהום אלא למת בלבד ועל כרחך למעוטי טומאת התהום דשרץ ואי בנזיר הא טומאת שרץ לא מהני ולא מידי ואי בעושה פסח ולמ"ד שוחטין וזורקין על טמא שרץ מאי איכא למימר אלא ודאי אכהן מיירי יעו"ש בפסחים ואע"ג דאיכא למימר דלמעוטי טומאת התהום דזיבה אתי ועוד לרבינו דס"ל לעיל סוף סי' כ' דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ על כרחך אתי למעוטי טומאת התהום דשרץ. והנה לקושיא הראשונה י"ל דרבינו ס"ל דטומאת התהום דזיבה הותרה וכמש"כ הלח"מ בפ"ו דנזירות הי"ח יעו"ש (ועיי"ש בתוס' ד"ה ה"נ מסתברא וכו') ועל קושיא השניה י"ל דרבינו ס"ל דהך ברייתא לא מיירי מקרבן פסח רק משאר קרבנות וכמש"כ מרן ובשאר קרבנות אין שייך לומר למעוטי שרץ דהא שוחטין וזורקין על טמא שרץ וא"כ על כרחך על כהן קא אתי. אך קשה לימא למעוטי הרוג וכמש"כ רבינו שם בנזירות וי"ל דרבינו סמך עצמו על מה דאי' בפסחים פ"א א' בעי רב יוסף כהן המרצה בתמיד הותרה לו טומאת התהום או לא את"ל כהן המרצה בקרבנותיהן הותרה להן טומאת התהום יעו"ש וכל את"ל פשיטותא היא עי' מל"מ לעיל פ"ג יעו"ש. (ושוב מצאתי כן בלח"מ לקמן פ"ו מהל' קרבן פסח ה"א יעו"ש היטיב).
ועיין תוס' שם פ' ב' ד"ה אי בנזיר וכו' תימה לר"י דילמא לעולם בנזיר ונפק"מ אם שחט קרבנות ונטמא דלא מרצי ציץ וכן קשה בסמוך דקאמר אלא למ"ד שוחטין וזורקין וכו' הא נפק"מ לאם שחט פסחו כדפרישית ואור"י דלא בעי למימר הכי דא"כ תיפשוט דבזיבחא גמירי לא שנא בעלים ולא שנא בכהן עכ"ל.
וכוונת דבריהם נוקמי כגון שהנזיר בעצמו שחט קרבנותיו ונודע לו כי היה טמא בטומאת התהום ונטמא הזבח אע"ג דטמא כשר לשחוט קדשים היינו דוקא שלא יגע בבשר וכדאי' ברפ"ג דזבחים ובריש חולין יעו"ש וא"כ הכא נטמאו ובטומאת התהום דמת מרצה ובטומאת התהום דשרץ אינו מרצה אע"ג דהציץ מרצה על הטומאה היינו דוקא בדברים הנקרבים ולא בדברים הנאכלין כדאי' בהלכה ז' וקמ"ל דטומאת התהום מרצה על הזבח ותירצו דא"כ חזינן דטומאת התהום מרצה על כל מילי ולאו דוקא על גוף הבעלים כ"א ג"כ על הזבח אלמא דבזיבחא גמירי וא"כ ה"ה בכהן נמי מרצה לכן פשיט בקיצור דכהן מרצה וברור הוא. וכתבתי זה לפי שראיתי בס' דרוש וחדוש לר"ע איגר שכתב שם וז"ל ולא זכיתי להבין הא שחיטה כשרה בטמאים ואי לזריקה הא זה רק בכהן והיינו באמת הא דאמרינן מאי לאו בכהן דפשיטא דאם בטומאת כהן לא אישתרי אין חילוק בין טומאת כהן בעלים או כהן אחר וה' יאיר עיני עכ"ל וכ"כ בגליון הש"ס ולפי מש"כ אין מקום לקושייתו ודברי התוס' ברורים ודוק.
ועיין ירושלמי פ"ז דפסחים ה"ז וז"ל עובד של פסח מהו שירצה עליו את הציץ ק"ו ומה אם הבעלים שהורעתה כחן בזקן ובחולה ייפיתה כחן בספק קבר התהום עובד שייפית כחו בזקן ובחולה אינו דין שתייפה כחו בספק קבר התהום לא אם אמרת בבעלים שייפיתה כחן בשאר כל הטומאות שבשנה תאמר בעובד שהורעתה כחו בשאר כל הטומאות שבשנה הואיל והורעת כחו בשאר כל הטומאות של כל השנה תורע כחו בטמא מת בפסח מיי כדון ר' נחמן בשם ר' מנא לכם בין לו בין לעובד שלו עד כדון עושי פסח נזיר מנין ר' יוסי בשם ר"ח הוינין סברין מימר עליו לא על העובד שלו מן מה דתני היא נזיר היא עושה פסח הדא אמרה מה דנפל לדין נפל לדין עכ"ל הירושלמי. והנה בזה יצא כנוגה צדקת רבינו שפסק דכהן מרצה לו בטומאת התהום. והנה שם בשיירי קרבן הקשה מאין יצא לרבינו דכל הקרבנות מרצה טומאת התהום לכהן יעו"ש ואולי יצא לו מה לפסח שהורע כחו שאם הבעלים טמאי שרץ שאין שוחטין וזורקין עליו ומ"מ יפה כחו לטומאת התהום בכהן כ"ש לשאר קרבנות שייפה כחן שאם הבעלים טמאי שרץ שוחטין וזורקין עליהם לא כ"ש שיפה כחו לענין כהן. אך יש לפרוך דמה לפסח דלכתחלה נמי זורקין עליו אם נודע לו קודם זריקה משא"כ גבי שאר קרבנות וכמש"כ מרן כאן ויש לעיין בזה. ואולי נכנס הפירכא בתוך הק"ו ונימא מה פסח שמותר לו לזרוק לכתחלה בטומאת התהום ואפ"ה לא הותר לו לשחוט ולזרוק על טמא שרץ והותר לכהן כ"ש הכא בשאר קרבנות ועיין לעיל פ"ב ה"ה יעו"ש וצ"ע.
וע"ע שם בירושלמי וז"ל תני אין לך עושה קבר תהום אלא מת בלבד הא נבלה לא ק"ו מה אם המת שמטמא באהל עושה קבר התהום נבלה שאינו מטמא באהל אינו דין שתעשה קבר התהום (כ"ה גירסת קרבן העדה) לאיזה ענין נאמר אין לך דבר שעושה קבר התהום אלא מת בלבד להוציא משכב ומושב עכ"ל והיינו טומאת התהום דזיבה ומאחר שדעת רבינו לפסוק שזיבה עושה קבר טומאת התהום וכמש"כ לעיל בשם הלח"מ לכן כתב בנזירות לאפוקי הרוג והבן.
ואפי' נודע לו וכו'. עיין במרן מש"כ לחלק בין הך דהכא ובין הך דלקמן סי' ק"א סעיף י"א יעו"ש ויש לחלק בפשיטות בין התם דמיירי בבעלים ובין הכא דמיירי בכהן ואולי אפשר להעמיס זה בכוונת מרן. ועיין ירושלמי שם וז"ל צבור שנטמא בספק קבר התהום מהו שירצה עליו את הציץ ק"ו מה אם היחיד שהורעתה כחו בטומאה ידועה ייפיתה כחו בספק קבר התהום צבור שייפיתה כחו בטומאה ידועה אינו דין שייפיתה כחו בספק קבר התהום קל שאת מיקל ביחיד את מחמיר בצבור קל שאת מיקל ביחיד שאם נתוודע לו לפני זריקה יעשה כמי שנטמא לאחר זריקה בשביל שלא ידחה לפסח שני את מחמיר עליו בציבור שאם נתוודע לו לפני זריקה יעשה כמי שנתוודע לאחר זריקה שלא יאכל הבשר (כ"ה גירסת קרבן העדה) קל שאת מיקל בנזיר טהור שאם נתוודע לו לפני זריקה יעשה כמי שנטמא אחר זריקה שלא יביא קרבן טומאה את מחמיר בנזיר טמא שאם נתוודע לו לפני הזריקה יעשה כמי שנתוודע לו אחר הזריקה יעשה כמו שטמא וחזר ונטמא מביא קרבן טומאה לכל אחד ואחד כהדא דתנא נטמא וחזר ונטמא מביא קרבן טומאה על כל אחד ואחד עכ"ל העתקתיו לפי שממנו מבואר כלישנא בתרא דש"ס פסחים פ"א ב' וכמו שפסק רבינו. וכל הך סוגיא דירושלמי נשנית בפ"ט דנזיר ה"ב יעו"ש היטיב. ועיי"ש במראה הפנים שכתב לחלק באופן אחר והוא דבפסח ונזיר הותר לכתחלה משא"כ בשאר קרבנות יעו"ש וחלק על מרן. ולא נ"ל לכאורה כי לא הותר בפסח לכתחלה רק בכהנים באופן שנדחה הטומאה משא"כ בבעלים ביחיד ודו"ק. (ועי' מל"מ שתמה על הירושלמי רפ"ב דיומא יעו"ש ועי' שיירי קרבן שם מש"כ בזה ועי' ש"ק פ"ז דפסחים ה"ו מש"כ בזה) ועי' בגליון הש"ס מש"כ בזה ושם בהגה ציון ירושלים.
בנזירות. בהל' נזירות פ"ו.