הר המוריה על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ג · הלכה ט
לוקה שמונים. תוספתא פ"ק דכלים והובא בפי' המשניות לרבינו שם יעו"ש היטיב ועיין מרן.
שנכנס לעז"נ וכו'. לפי שהוא רק מעלה דרבנן כמבואר לעיל הלכה ד' והלכה ו' ופשוט.
מחוסר כפורים שנכנס וכו'. והראב"ד השיג ע"ז וכתב וז"ל א"א זה שבוש דמחוסר כפורים שנכנס למחנה שכינה דהיינו משער נקנור ולפנים יש בו כרת ובתוספתא דכלים תניא כל הטמאים שנכנסו לפנים משער נקנור אפילו הם מחוסרי כפרה הרי אלו חייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת עכ"ל ועי' מרן שהקשה עוד מהא דמנחות כ"ז ב' יעו"ש ועי' תוס' פסחים ס"ז א' ד"ה הכתוב וכו' ובר"ש שם צ"ב א' ד"ה מצורע וכו' וד"ה יבא עשה וכו' וע"ע ביבמות ז' ב' רש"י ד"ה ואמר עולא וכו' דקיימי בשיטת הראב"ד דס"ל דמחוסר כפורים הנכנס לעזרה חייב כרת וכ"כ תוס' בזבחים י"ז ב' ד"ה קסבר וכו' ובנזיר מ"ה א' תוס' ד"ה שער וכו'.
והנה מרן כתב לישע רבינו והוא דרבינו ס"ל דהסוגיא דמנחות והתוספתא דכלים ס"ל דמחו"כ דזב כזב דמי ורבינו ס"ל דלאו כזב דמי וכ"כ בשם ר"י קורקוס יעו"ש היטיב.
והנה מתוס' זבחים י"ז ב' ד"ה קסבר וכו' מבואר דאף למ"ד לאו כזב דמי מ"מ מחו"כ חייב כרת בנכנס למקדש וזה פשיטא להם רק דשקלו וטרו התם באכילת קדש בטומאה למ"ד לאו כזב דמי אם חייב כרת או לאו ומסקו בשם ר"ח דלענין ביאת מקדש ואכילת קדש כו"ע לא פליגי דחייב ונפק"מ רק לענין אם שוחטין וזורקין על טבול יום דזב. והביאו ראיה דלענין ביאת מקדש חייב אף למ"ד לאו כזב דמי מסוגיא דנזיר מ"ה א' דמסיק דכו"ע דטבו"י דזב לאו כזב דמי ומ"מ מסיק התם מקרא דטמא יהיה עוד טומאתו בו (ועי' בנזיר שם בתוס' ד"ה אלא אמר וכו' ועיי"ש ברש"י דל"ג כן יעו"ש היטיב ובזה אזדא לה מש"כ כאן בהג"ה בכ"מ והבן היטיב) ומתוך כך תמה אני על ר"י קורקוס שהביא ראיה מהך דנזיר והא אדרבה משם יש להוכיח להיפך דאע"ג דטבו"י דזב לאו כזב דמי ושרי לו ליכנס למחנה לויה מ"מ למחנה שכינה אסור אפי' מחוסר כפורים וחייב כרת וע"ע בתוס' זבחים ל"ב ב' ד"ה ור"י וכו' ובתוס' יבמות ז' ב' ד"ה ר"י וכו' דמבואר שם כחילוק דר"ח דפלוגתא דטבו"י דזב אי כזב דמי או לא לא נפק"מ מידי לענין ביאת מקדש רק לענין אכילת פסחים אבל לענין ביאת מקדש במחנה לויה לכו"ע לאו כזב דמי ולענין מחנה שכינה אפי' מחו"כ חייב כרת. וכן מבואר בר"ש דס"ל דמשנה דכלים ס"ל דטבו"י דזב לאו כזב דמי ושרי ליה ליכנס למחנה לויה ומ"מ ס"ל דמחו"כ שנכנס לעזרה חייב כרת יעו"ש היטיב.
והנה לענ"ד מוכרח לן מהך דזבחים ל"ב ב' דאם נימא דלמ"ד טבו"י דזב לאו כזב דמי הנכנס לעזרה פטור מכרת איך קאמר התם ואי נימא ביאה במקצת שמיה ביאה אידי ואידי עשה שיש בו כרת הוא. והא כיון דס"ל דמה"ת אף עשה ליכא במחנה לויה א"כ על כרחך ס"ל דלאו כזב דמי ומ"מ בטבו"י דבעל קרי הנכנס למקדש חייב כרת. אף דזה יש ליישב דס"ל דברייתא פליג על ר"י ותנא דברייתא ס"ל דטבו"י דזב כזב דמי ולדידיה שפיר מקשה הש"ס עיי"ש ברש"י ותוס' ודו"ק היטיב.
וע"ע לקמן פי"ח מהל' פסולי המוקדשין הי"ד וז"ל והאוכל קדש אחר שטבל קודם שיעריב שמשו או קודם שיביא כפרתו לוקה ואינו חייב כרת שנאמר וטומאתו עליו עד שיהי' כל טומאתו עליו עכ"ל וכתב ע"ז הראב"ד וז"ל א"א זה שבוש שכבר כתב למעלה שהוא בכרת עכ"ל והנה מרן הביא דברי רבינו בכאן ולא הראה מקום מוצא דין רבינו (ועי' רש"י פסחים נ"ט א' ד"ה ומחוסר כפורים וכו' וברש"י זבחים י"ז ב' ובתוס' שם יעו"ש היטיב ועי' מל"מ שכתב שם וז"ל עי' בפ' כל שעה ל"ה א' דאמרינן בקדשים אמאי טהור הוא אלא מעלה וכו' וצ"ע עכ"ל ולכאורה משמע שתמה הא מ"מ מדאורייתא הוא והאיך כתב שם שהוא מעלה. ואי כן כוונתו צ"ע על תמיהתו דהא עי' תוס' פסחים י"ט א' ד"ה אלמא וכו' ותוס' זבחים ל"ד א' ד"ה ואפ"ה וכו' ותוס' מנחות כ"א א' ד"ה יצאו וכו' ותוס' חולין ל"ה א' ד"ה אין לך וכו' ותוס' חגיגה כ"ג ב' ד"ה והא דרבנן וכו' יעו"ש היטיב גם רש"י גופיה כתב בפסחים שם דהיא מעלה מדאורייתא וצ"ע על תמיהתו וע"ע במל"מ בפ"ח מהל' איסורי מזבח ה"ח יעו"ש היטיב).
לכן נ"ל דרבינו יצא לו כן מדאמרינן בזבחים מ"ג ב' א"ר יצחק א"ר יוחנן הפיגול והנותר והטמא שהעלן לגבי המזבח פקע איסור מהן א"ר חסדא מרי דיכי וכי מזבח מקוה טהרה א"ר זירא שמשלה בהן האור מותיב ר' יצחק בר ביסנא אחרים אומרים וטומאתו עליו מי שטומאה פורחת ממנו יצא בשרו שאין טומאה פורחת ממנו ואם איתא הרי טומאה פורחת ממנו ע"י האור אמר רבא ע"י מקוה קאמרינן מידי מקוה כתיב אלא א"ר פפא וכו' יעו"ש היטיב (ועי' תו"כ צו פי"ד פרשה ט' יעו"ש היטיב) א"כ מפרש ליה לקרא דטומאתו עליה עדיין שלא פרחה ע"י טבילת מקוה חייב כרת אבל כל שפרחה ממנו ע"י מקוה אינו חייב כרת (ולרש"י זבחים י"ז ב' ע"כ מוכח דלמ"ד טבו"י דזב לאו כזב דמי א"כ מותר לאכול בשר קדש יעו"ש בתוס') וכיון דחזינן דבקדש אין חייב כרת רק מי שלא טבל כלל ה"ה לענין מקדש דאיתקש קדש למקדש. והא דאיתרבי בנזיר מ"ה א' טבו"י ומחוסר כפורים היינו לענין איסור ובאמת דבפסוק י"ל כי הוא דבר בפ"ע טמא יהיה לרבות מחו"כ אע"פ שטבל והעריב שמשו מ"מ טמא הוא ואסור ליכנס למקדש וכן עוד טומאתו בו לרבות טבו"י לאיסור והסוגיא דמנחות כ"ז ב' ס"ל כרבי בפסיקתא שם דיליף מחו"כ מהא דולא יתחטא דהיינו חיטוי דמים ועלה קאי ונכרת אבל אנן קי"ל כסוגיא דנזיר דרק לענין איסור איתרבי ולא לעונש ולמלקות וזה שכיון רש"י במנחות והביא הך ילפותא דספרי יעו"ש היטיב ודו"ק (ולא כמש"כ בפסחים צ"ב א') אך יש לעיין מהך דזבחים ל"ב ב' אידי ואידי עשה שיש בו כרת היא ודוחק לומר דהברייתא אתיא כרבי וצ"ע בזה (ועיין מל"מ לקמן בהלכה י"ט יעו"ש היטיב).
והא דהכא כתב דלוקה מכת מרדות ולקמן גבי קדש כתב דלוקה י"ל משום דהתם יש לאו בהדיא עי' ביבמות ע"ה א' למ"ד בזב בעל ג' ראיות הכתוב מדבר ועיי"ש תוס' ד"ה והכתיב וכו' ובשבועות ו' ב' ד"ה לא הזהיר וכו' ובזבחים ל"ג ב' ד"ה תניא וכו' יעו"ש משא"כ כאן והבן. ודע כי לפי תירוץ מרן דרבינו לא ס"ל הך דטמא יהיה לרבות מחוסר כפורים אתי שפיר שהביא בהלכה ז' דמחו"כ אסור ליכנס למקדש מהך דוכפר הכהן וטהרה יעו"ש מש"כ בזה.
ודע דלפי' רבינו הא דאי' בפ"ק דכלים גבי עזרת ישראל וחייבין עליה חטאת לא קאי על טבו"י ומחו"כ רק מילי מילי קתני מתחלה נקט שמחו"כ אסור ליכנס לשם ועוד מעלה שחייבין חטאת על טמא גמור משא"כ מחוץ לעזרת ישראל שהוא מחנה לויה אין חייבין חטאת על שום טומאה בעולם וכן משמע קצת מלשונו בפ"ז מהל' בית הבחירה (לעיל פ"ז הלכה י"ח) ובהכי מיושב קושיית התוס' בזבחים י"ז ב' ד"ה קסבר וכו' יעו"ש היטיב ועיי"ש בר"ש דקאי בשיטת התוס' יעו"ש. והיה נ"ל עוד לומר על פי מאי דכתבו התוס' בזבחים ל"ד א' ד"ה ואפ"ה וכו' דהא דקרי לה מעלה בעלמא היינו לאפוקי דלא לקי עליה יעו"ש א"כ אף דכתבו לענין עצים ולבונה י"ל דה"ה לגבי טבו"י ומחו"כ וא"כ ה"ה לענין ביאת מקדש דאיתקש לקדש. אך א"כ יקשה למה כתב רבינו לענין קדש דלוקה ואולי דהתם לפי שיש לזה פסוק בפ"ע ביבמות ע"ה א' וכנ"ל ודחוק. והנה לכל הסברות והפירושים מאי דכתב רבינו דמחו"כ שנכנס לעזרת ישראל ה"ה טבו"י שנכנס לעזרת ישראל והא דכתב מחו"כ לפי שכתב לעיל דמחו"כ אסור ליכנס לעזרת ישראל וקמ"ל דאפי' מחו"כ חייב מכת מרדות (ועי' לקמן הלכה י"ד מש"כ בזה).
והנה יש לעיין קצת על דין רבינו מהא דאיתא בפסחים נ"ט א' דבא עשה דפסח שיש בו כרת ודחי עשה דהשלמה יעו"ש ולפי דעת רבינו כיון דמחו"כ שאוכל קדש אין בו כרת א"כ לא יקריב קרבנו ויאכל הפסח מטעם דאתי עשה שיש בו כרת וידחה עשה דמחו"כ אבל באמת זה אינו דהא באכילת קדש יש בו לאו נמי ועוד יש לחלק בכמה גווני. ומש"כ מרן בשם ר"י קורקו"ס וז"ל גם סוגיא דמעילה ובסוטה דרבנן דפליגי אאבא שאול סברי לאו כזב דמי כאשר כתבו שם בתוס' יעו"ש כוונתו על התוס' דזבחים י"ז ב' יעו"ש היטיב ודו"ק היטיב בכל מש"כ וע"ע מש"כ באורך לקמן הלכה י"ד יעו"ש ולקמן פ"ד ה"ד יעו"ש.