הר המוריה על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ג · הלכה ב
בדד ישב וכו'. כ"ז לקוח מהספרי נשא פיסקא א' יעו"ש היטיב אבל בפסחים ס"ז א' ב' איתא שם מחלוקת ר' יהודה ור' שמעון ר"י דריש בדד ישב מחוץ למחנה מושבו דכתיב גבי מצורע שלא ישבו אחרים עמו ונלמד מכאן דמצורע משתלח חוץ לשלש מחנות יכול זבין וטמאי מתים משתלחין למחנה אחד ת"ל ולא יטמאו את מחניהם ליתן מחנה לכל אחד ואחד ור"ש ס"ל יאמר מת הקל וכ"ש זב החמור למאי נאמר זב ליתן לו מחנה שני ואל יאמר מצורע שהוא חמור מכולם ליתן לו מחנה שלישי יעו"ש ועי' זבחים קט"ז ב' איתא שם בשם רשב"י דבשילה לא היו רק ב' מחנות לבד וקא בעי הי מינייהו לא הוי וקאמר רבה דמסתברא דמחנה לויה הואי דאי ס"ד מחנה לויה לא הואי נמצאו זבין וטמאי מתים משתלחין חוץ למחנה אחד והתורה אמרה ולא יטמאו את מחניהם תן מחנה לזה ומחנה לזה א"ל רבא אלא מאי מחנה ישראל לא הואי נמצאו זבין ומצורעין משתלחין למקום אחד והתורה אמרה בדד ישב שלא ישב טמא אחר עמו יעו"ש היטיב וכתב שם התוס' בד"ה והתורה אמרה וכו' וז"ל אע"ג דהך סוגייא לר"ש והך דרשא לר"י דלר"ש דריש ליה מקרא אחרינא בפסחים ס"ז א' ניחא ליה להש"ס לאתויי דרשא הפשוטה והקצרה עכ"ל ובער אני ולא אדע למה שתקו התוס' בהך דמייתי מקודם והתורה אמרה ולא יטמאו את מחניהם תן מחנה לזה ומחנה לזה דזה נמי אינו אלא לר"י משא"כ לר"ש וצ"ע (וע"ע בפי' רבינו למשנה ח' פ"ק דכלים דמייתי ג"כ הך דרשא דספרי יעו"ש).
שהוא מפתח וכו'. עי' לעיל פ"ז מהל' בית הבחירה הי"א יעו"ש.
מטמא בביאה וכו'. כ"ה בספרי הנ"ל אבל בפסחים ס"ב ב' איתא מאי חומריה דמצורע מזב שכן טעון פריעה ופרימה ואסור בתשמיש המטה ופריך אדרבה זב חמור שכן מטמא משכב ומושב ומטמא כלי חרס בהיסט ומשני אמר קרא זב וכל זב לרבות בעל קרי ומצורע חמור מבעל קרי מאי חומריה כדאמרן אדרבה בעל קרי חמור שכן מטמא במשהו ס"ל כר' נתן דתניא ר"נ אומר משום ר' ישמעאל זב צריך כחתימת פי האמה ולא מודו ליה חכמים ואיתקיש ליה בעל קרי לזב יעו"ש היטיב ועיי"ש בתוס' ד"ה שכן וכו' שנשארו בתימה אמאי לא קא חשיב שמטמא בביאה יעו"ש והנה הא דמקשה הש"ס שכן מטמא במשכב ומושב ס"ל לרבינו דאין זה פירכא דפסק בפ"י מהל' טומאת צרעת דמטמא משכב ומושב וכ"כ בפי' המשניות בפ"ק דכלים מ"ד (ועיי"ש בפסחים תוס' ד"ה שכן וכו' וביומא ו' ב' תוס' ד"ה שמטמא וכו' ובתוס' נדה נ"ד ב' ד"ה יכול תהא וכו' וע"ע נזיר נ"ו ב' וע"ע תו"כ פרשת מצורע פרשה ב' פ"א יעו"ש ועיי"ש עוד בפרשה זבים פ"ב יעו"ש היטיב (ובמ"א יבואר מזה אי"ה) וע"ע בפ"ה דזבים מ"ו דמשמע שם שמצורע מטמא כלי חרס בהיסט ג"כ יעו"ש א"כ חמור מצורע מזב. אמנם מאד יקשה עלי הא רבינו ס"ל פ"ב מהל' מחוסרי כפרה ה"ט דזב כל שהוא טמא (והוא לקמן פ"ב מהל' מחוסרי כפרה ה"ט) וא"כ איכא פירכא דמה לזב שכן טמא במשהו משא"כ מצורע דבעי כגריס דווקא ואף גם זאת לא נ"ל שרבינו יסבור שמצורע מטמא כ"ח בהיסט ועי' מגילה ח' ב' ברש"י שם יעו"ש היטיב ועי' בתוס' יו"ט בפ"ה דזבחים מ"ו (ובמקו"א אי"ה יבואר מזה) והנה אפ"ל דכל הסוגיא אזלא אליבא דר"ש אבל רבינו תפס שיטת הספרי והנה על המצורע שטעון שלוח מחוץ לשלש מחנות א"צ לימוד ע"ז דהוא מקרא מפורש בדד ישב מחוץ למחנה ולא הביא רק לראיה שמשום שהוחמר בטומאתו הוחמר בשלוחו ומצורע מיקרי חמור מכולם כדאיתא בפ"ק דכלים מ"ד יעו"ש באליה רבה. ובהלכה ג' כתב דהא דזב חמור מטמא מת משום דזב מטמא משכב ומושב באבן מסמא משא"כ במת וכ"ה בספרי אמנם בפסחים שם איכא מאי חומריה דזב שכן טומאה יוצאה עליו מגופו ופריך אדרבה טמא מת חמור שכן טעון הזאה שלישי ושביעי אמר קרא טמא וכל טמא לרבות טמא שרץ וזב חמור מטמא שרץ ומאי חומריה כדאמרן אדרבה שרץ חמור שכן מטמא באונס אמרי כה"ג זב נמי טמויי מטמא באונס יעו"ש והספרי י"ל דלא חשיב רק מה שחמור בעצם הטומאה אבל מה שחמור בהתחלת הטומאה דהיינו שזב מטמא בכל שהוא ומצורע בעי כגריס או בסילוק הטומאה כגון מת דבעי הזאה שלישי ושביעי משא"כ בזב זה לא חשיב אך אזה נמי קשה דהא מת מטמא באהל משא"כ בזב לכן נ"ל דגם הספרי ס"ל כדרש הש"ס דמרבינן טמא קרי או טמא שרץ ולא נקט רק עיקר הדבר וכ"ה דעת רבינו דלא הביא רק התחלת הלימוד ולא הסוף וכדומה לעיל פ"ב ה"ז.