הר המוריה על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ב · הלכה יב
וכיוצא בו וכו'. דעת רבינו כי שאר קרבנות שוחטין וזורקין על טמא שרץ ולא על טמא מת והיינו דווקא בשאר קרבנות אבל לא בפסח והנה החילוק בערל וטמא בין פסח לשאר קרבנות מבואר בפסחים ס"ב א' וכמש"כ מרן.
אמנם מש"כ מרן עוד וז"ל ובפ"ב דזבחים כ"ב ב' אמר ריש לקיש דטמא שרץ משלח קרבנותיו וטמא מת אינו משלח קרבנותיו ובפסחים צ"ג סבר רב נחמן כמ"ד שוחטין וזורקין על טמא שרץ עכ"ל והנה בפסחים שם מבואר דר"נ ס"ל שוחטין וזורקין על טמא שרץ את הקרבן פסח ובזבחים שם מבואר דזקני דרום ס"ל דכהן טמא במת מרצה ביחיד והא דקתני התם דטמא מחלל עבודה היינו טמא שרץ וטעמא דמילתא דטמא שרץ לא מרצה בצבור דאילו צבור טמאי שרץ לא עבדי בטומאה דס"ל שוחטין וזורקין על טמא שרץ וא"כ ליחיד שרי בכה"ג וכל דיחיד לא נדחה ציבור לא עבדי בטומאה ולכן לא הותר טומאת שרץ לצבור ולכן נמי לא הותר לכהן טמא שרץ לרצות ביחיד אבל טומאת מת דאין שוחטין וזורקין על טמא מת והיחיד נדחה צבור עבדי בטומאה וכיון דהותר למתכפרין לעשות בטומאה הותר נמי למכפרין דהיינו כהנים ומתוך שמרצה בצבור מרצה נמי ביחיד. זהו דעת זקני דרום. וריש לקיש הקשה להו דמה ישראלים שנטמאו בשרץ שהותר להם לשלח קרבנותיהם בטמא שרץ ומ"מ כהן שנטמא בשרץ אינו מרצה כ"ש דהכהנים שנטמאו במת דאין מרצים ומשני דזקני דרום ס"ל דבעלים טמאי מת נמי משלחים קרבנותיהם והא דנדחים לפסח שני היינו למצוה אבל בדיעבד נרצה להם ומסיק התם דרמי בר חמא פליג אזקני דרום וס"ל דטמאי מת אין שוחטים עליהם פסח וע"כ נדחים לפסח שני אם לא ברוב טמאים אז דוקא אין נדחים ושוב מקשה שם מהא דמרצה ציץ אטומאה ועל כרחך בטומאת מת דהיינו שנטמאו בעלים במת וקשיא על רמי בר חמא ומשני דמיירי בשרץ וקאי על כהן (תוס' שם ד"ה אי נימא וכו' וס"ל דטומאת כהן מרצה בין בשרץ בין במת והא דאי' במשנה דטמא שעבד חילל היינו בזב ומצורע (עי' תוס' כ"ב ב' ד"ה אי הכי וכו') אבל טומאת בעלים במת אין הציץ מרצה ובשרץ א"צ לרצויי כי שוחטין וזורקין על טמא שרץ וקושיית ר"ל לא קשה על רמי בר חמא ורק על זקני דרום שמחמירין בכהן טמא שרץ יותר מטמא מת מקשה שפיר אבל לרמי בר חמא קיל שרץ מטמא מת והבן) ויש שם לישנא אחרינא דמקשה לזקני דרום מהא דמרצה ציץ על טומאת הבשר ולא על טומאת הבעלים והכהן ועל כרחך על טומאת מת מיירי מדקאמר שהותרה בצבור וטומאת שרץ לא הותר בצבור כיון דשוחטין וזורקין עליו אלא ודאי מיירי בטומאת מת ומ"מ קאמר דאינו מרצה על טומאת בעלים אלמא דטמא מת אין משלח קרבנותיו ומשני דמיירי בטומאת שרץ וקאי על הכהנים דאין מרצין (ועל הבעלים לא מצי קאי דהא שוחטין וזורקין על טמא שרץ משא"כ כשרצה לומר דמיירי במת א"כ קאי נמי על בעלים דהא לכתחלה אין שוחטין וזורקין על טמא מת לכן מקשה על זקני דרום ועוד דאף אם תוקמא בכהנים דאין מרצה על הכהן שנטמא במת יקשה ג"כ על זקני דרום דהא ס"ל דכהן שנטמא במת מרצה וק"ל) וע"ע בירושלמי פסחים פ"ז ה"ז יעו"ש היטיב.
העתקתי כל הסוגיא תורף דבריו בשלימות. והנה מבואר מזה דכו"ע ס"ל דשוחטין וזורקין על טמא שרץ את הפסח ול"פ זקני דרום עם ר"ל ורמי בר חמא רק אם טמאי מתים שוחטין וזורקין את הפסח ובהיות כן איני מבין מש"כ מר"ן דר"ל ס"ל דטמא שרץ משלח קרבנותיו וטמא מת אינו משלח קרבנותיו וכן ככל דבריו לקמן עוד בזו ההלכה והא אדרבה שם מבואר דלא פליגי כו"ע וס"ל דשוחטין וזורקין הפסח על טמא שרץ נגד דעת רבינו. וצע"ג בזה לע"ע. וצ"ל דכוונת מרן דכיון דאשכחן דמקילין בטמא שרץ בפסח כ"ש בשאר קרבנות דל"פ עלייהו רק בפסח ולא בשאר קרבנות. ולפי שאין עיקר הדין זה כאן רק לקמן סי' ק"א ואי"ה כאשר יזכני ה' לשם אדבר עוד מזה.
כמו שיתבאר וכו'. עיין לקמן פ"ב מהל' קרבן פסח ה"ה וה"ו ופ"י ה"ז יעו"ש.