הר המוריה על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ב · הלכה ב
זה קה"ק וכו'. עיין מש"כ מר"ן בזה ובעל הג"ה שם הגיה וכן נ"ל עיקר כדבריו שכצ"ל ואל יבא בכל עת אל הקדש זה הקדש מבית לפרכת להזהיר על קה"ק. ואין להקשות דהשתא על הקדש מוזהר על קה"ק לא כ"ש לק"מ דבקה"ק במיתה וכמש"כ בהלכה ג' משא"כ בהיכל דאינו רק בלאו וכמש"כ בסעיף ד' יעו"ש.
והקשה המל"מ מהא דאיתא בזבחים פ"ב ב' אמר רבא בא זה ולימד על זה וכו' כלומר דאי לא הוי כתיב פנימה הו"א דקדש הוא פנימה וכמש"כ רש"י ודוחק הוא בעיני לומר דאותה הסוגיא אתי כר' יהודה ועוד אמאי לא הקשו הניחא לר"י אלא לרבנן דאית להו דהיכל כולו נקרא קדש יאמר קדש ואל יאמר פנימה וצ"ע עכ"ל והנה לדעתי העניה מוכרח הוא דהסוגיא דהתם אתי כר"י דהנה בתו"כ שמיני פרשה א' פ"ב אי' שם וז"ל פנימה אין לי אלא לפני ולפנים מנין אף בהיכל ת"ל אל הקדש עכ"ל והיא היא הברייתא המובאת בזבחים שם והנה סתם סיפרא ר"י היא והכי אי' שם בפרשת אחרי מות פרשה א' מבית לפרוכת להזהיר על כל הבית יכול על כל הבית במיתה ת"ל אל פני הכפורת אשר על הארון ולא ימות הא כיצד אל פני הכפורת במיתה ושאר כל הבית באזהרה עכ"ל והיינו כר"י ובאמת א"צ ראיה דהוא כלל בכל הש"ס סתם סיפרא מני ר"י (עיין עירובין צ"ו ב' ושם נסמן על הגליון בשם ר' ישעיה ברלין יעו"ש) וי"ל דזה אליבא דר"י ועי' תוס' שם פ"ב ב' ד"ה כיון וכו' דלרש"י לר"י אין יכולין לידרש ככה בפנימה אתי להורות שלא יצא ממחיצתו עי' פסחים פ"ב א' תוס' ד"ה בקדש וכו' וא"כ מיושבים שתי קושיותיו די"ל דאתיא כר"י ואיך יקשה הניחא לר"י אלא לרבנן דילמא רבנן באמת לא ס"ל כהך ברייתא וס"ל כרש"י דפנימה אתי להורות יצתה חוץ שלא למחיצתה והבן.
וע"ע מש"כ בזה המל"מ בסוגיא דמנחות כ"ז ב' יעו"ש היטיב וע"ע בתו"כ פרשת שמיני שם שנדחק עצמו הק"א שם בהך סוגיא דזבחים שם דרבא למה תירץ מתחלה תירוץ שאינו לפי האמת יעו"ש היטיב ואילו היה רואה הגהת הרי"ב שם דהגיה בקדמייתא אמר רבה לא היה מקשה מידי יעו"ש היטיב והכי מבואר בקדושין ד' א' דאיתא שם אמר רבה יעו"ש היטיב.