הר המוריה על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ו · הלכה ט
המתוק והמעושן וכו'. ונראה מדברי רבינו שמפרש לסטיו דשם היינו שנתחמם בשמש וכמו שפי' שם בפי' המשניות וקושיית הש"ס שם במנחות פ"ז א' היינו מאלסטיון אמבושל ומשני חוליא דשימשא לא מאיס והיינו אלסטיון וחוליא דפירא מאיס היינו שנתבשלו עד שנתן בו טעם בישול אמנם לפי"ז לא יתכן גירסא חוליא דפירא אמנם רש"י פי' שם חוליא דשימשא היינו שנמתקו ע"י השמש וחוליא דפירא היינו שנמתקו מחמת עצמן יעו"ש היטיב וראיתי בערוך שפי' כרבינו במלת האלסטיון יעו"ש היטיב.
וכן יין וכו'. ב"ב צ"ז ב' יעו"ש וכ"ה בתוספתא פ"ט דמנחות יעו"ש.
שלא שהה וכו'. כן הוא בתוספתא שם ועיין תוס' מנחות פ"ז א' ד"ה מתוק וכו' יעו"ש ועיין סנהדרין ע' א' יעו"ש.
ויין הדליות וכו'. כ"ז במנחות פ"ו ב' והנה שם במנחות לא נזכר בהדיא דאם הביא כשר רק איתא שם אין מביאין מן הדליות אלא מן הרגליות ומן הכרמים העבודין ולא נזכר שם כלל אי הביא בדיעבד בין להכשר בין לפסול ועיין בתוספתא דמנחות פ"ט וז"ל אין מביאין לא מן הכדמת ולא מן הדלית וכו' יעו"ש ולא ידעתי מהו הכדמת. ודע דאיתא שם פ"ז א' תנא כרמים העבודין פעמים בשנה. ויש לעיין למה לא הביא רבינו זה. שוב ראיתי שהביא זה לקמן פ"ז ה"ו יעו"ש. והנה הלח"מ תמה למה לא הביא הא דהכושי והבודק המוזכר בב"ב שם (וכ"ה בתוספתא שם במנחות פ"ט) יעו"ש היטיב ואולי י"ל דרבינו ס"ל דהא דבעא מיניה רב כהנא חמוה דרב משרשיא מרבא חמר חיוורין מהו א"ל אל תרא יין כי יתאדם. וחמר חוורין היינו הבודק דלעיל כמו שפירשב"ם שם ופשוט ליה להתירא דהאדום הוא גריעותא (ועיין תוס' פסחים ק"ח ב' ד"ה אל תרא וכו' וכבר דברתי על התוס' בפי' להגדה דפסח יעו"ש) ולכן אין שינוי מראה פוסל אפילו לכתחלה וצ"ע בזה. ועיין מש"כ לקמן פ"ז ה"ז יעו"ש מזה. וע"ע מה שהקשה אמאי לא הביא הא דקוסס מזוג ושל שמרים ושריחו רע דאם הביא אפילו בדיעבד פסול יעו"ש היטיב ועיין בהל' שבת פכ"ט ויתיישב קצת. וצ"ע בזה.