הר המוריה על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ה · הלכה יא
חוץ מיין הנסכים וכו'. עיין מנחות כ' א' וכ"א א' ותו"כ ויקרא פי"ד פרשה י"ב. והנה דם אימעיט התם מדכתיב על מנחתך ולא על דמיך ועצים לרבנן דלא נקראו קרבן לכן לא בעו מלח ורק לרבי בעו מלח עיין בתוס' כ' ב' ד"ה מלמד וכו' יעו"ש היטיב. יין ונסכים משמעינן התם דאינם עולים לאישים ומשמע דזה לכו"ע דהא הש"ס מגיה ברייתא דאיתא שם כ' א' דצריך לסמות עצים ולעייל נסכים במקומה אלמא דכו"ע ס"ל נסכים אין מולחין אותם אבל קטרת בעי מלח דרק ר' ישמעאל בנו של ר"י בן ברוקה ס"ל דקטרת לא בעי מלח אבל רבנן פליגי עליה יעו"ש היטיב ועיי"ש כ"א ב' בראשו של מזבח ששם מולחין הקומץ והלבונה והקטרת ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח מנחת נסכים ועולת העוף עכ"ל אלמא חשיב קטרת ולא חשיב נסכים עצמן. וזה דלא כמרן שכתב דפסק כר"י בנו של ריב"ב ועיין לח"מ מש"כ בזה ועיין תוספתא מנחות פ"ו וז"ל בשלשה מקומות היתה מלח ניתנה בלשכת מלח וע"ג כבש ובראשו של מזבח קרן דרומית מערבית המלח שבלשכת המלח היו מולחין בה את האיברים. שבראשו של מזבח קרן דרומית מערבית היו מולחין פסולי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים הקומץ והלבונה ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ועולת העוף עכ"ל והנה פתח בשלשה ומפרש שנים ועוד דקאמר המלח שבלשכת המלח היו מולחין בה את האיברים ובאמת בש"ס מבואר שבה היו מולחין את העורות לכן נראה שט"ס הוא וצריך להגיה כך המלח שבלשכת המלח בה מולחין את העורות שבכבש בה מולחין את האיברים שבמזבח בקרן דרומית מערבית בה מולחין אימורי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים וכו' ואי לא מסתפינא אמינא דהך אימורי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים הן נמלחים בכבש מקום שהאיברים נמלחים מדלא חשבינהו בגמרא ע"ג המזבח אלמא דהם בכלל האיברים ויש לעיין בזה. והנה בתוספתא לא נזכר הקטרת כלל ואולי דאתי כר' ישמעאל בנו של ריב"ב ואולי גם זה ט"ס הוא וצ"ל כמו שהוא בגמרא וק"ל.
ודבר זה וכו'. עיין במרן ולח"מ מש"כ בזה ועיין בפי' המשניות לרבינו בפ"ג דמנחות במשנת לא יצק וכו' יעו"ש היטיב.
ומצוה וכו'. לצלי וכו'. שם במנחות כ"א א' כיצד הוא עושה מביא האבר ונותן עליה מלח וחוזר והופכו ונותן עליה מלח ומעלהו אמר אביי וכן לקדרה עכ"ל והנה רבינו גורס וכן לצלי ועיי"ש בתוס' ובתוס' חולין י"ד א' ד"ה ונסבין וכו' ובפסחים ע"ד א' ד"ה האי מולייתא וכו' יעו"ש ועיין בפ"ו מהל' מאכלות אסורות ובב"י יו"ד סי' ע"ו יעו"ש היטיב.
ואם מלח וכו'. עיין מרן שכתב שרבינו פי' כן הא דאיתא התם במנחות תקריב כל שהוא יעו"ש ולענ"ד נראה דיצא לו כן מהא דאיתא התם מהו דתימא מישדא ביה משהו למצוה בעלמא יעו"ש אלמא דלמצוה במשהו סגי ופשוט (וכן מצאתי במל"מ) ומש"כ מרן וז"ל ובת"כ ובתוספתא דמנחות ספ"ט משמע כפי' רבינו עכ"ל עיינתי שם ולא מצאתי שום משמעות ולא ידעתי מה יש שם יותר ממאי דאיתא בש"ס.
הקריב בלא וכו'. והא חשוב כמעשה מה שמקריב בלא מלח (ועיין ב"מ צ' ב') ופשוט. וכתב המל"מ וז"ל תניא בפ' הקומץ כ"א א' ולא תשבית מלח הבא מלח שאינה שובתת ואיזו זו מלח סדומית ומנין שאם לא מצא מלח סדומית שמביא מלח אסתרוקנית ת"ל תקריב תקריב כל שהוא תקריב מכל מקום תקריב ואפילו בשבת תקריב ואפילו בטומאה ולא ידעתי למה השמיט רבינו ברייתא זו עכ"ל וברייתא זו שנויה בתו"כ ויקרא פי"ד פרשה י"ב ובתוספתא דמנחות פ"ט יעו"ש והנה בהא דשבת וטומאה וודאי דלק"מ דבמקום שכתב רבינו דדוחה שבת וטומאה מדלא כתב שם דאין מולחין בשבת וטומאה מבואר דדוחה שבת וטומאה. ומה שלא הביא מלח סדומית יש ליישב קצת על פי מש"כ בקרבן אהרן שם בשם הראב"ד דלעתיד לבא יהא נרפאים המלח ולא יהא מלח סדומית בעולם ורבינו כתב דינו לע"ל יעו"ש היטיב. אך יש לעיין ע"ז ממש"כ לעיל פ"ב מהל' כלי המקדש ה"ב יעו"ש היטיב ויש לעיין בזה.