אור ברסלב

הר המוריה על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי מאיר יונה ברנצקי

פרק ה · הלכה ט

הלכה ח

לא מן הטבל וכו'. הא דמדומע וערלה וכלאי הכרם מבואר בזבחים פ"ח א' ובתוספתא דמנחות פ"ח ובפ"ק דמעילה יעו"ש. ובתוספתא דמנחות שם איתא וז"ל מכאן אמרו אין מביאין מנחות ונסכים מנחת בהמה ולחמה של תודה מן הטבל ומן התבואה מעשר ראשון שנטלה תרומתו ומע"ש והקדש שנפדו מן המדומע ומן החדש ומפירות שביעית ואם הביא הרי אלו פסולין ואצ"ל מן הערלה וכלאי הכרם עכ"ל והנה יש לעיין ממעשר ראשון שנטלה תרומתו ומע"ש והקדש שנפדו אמאי לא והנה י"ל לכאורה דמיירי ממע"ר שנטלה תרומת מעשר ולא נטלה תרומה גדולה ממנו ומיירי שהקדימו הלוי לכהן בכרי ומע"ש והקדש שנפדו מיירי שנפדו ולא כהלכתן דהיינו שפדאן בקרקע או מע"ש פדה באסימון עיין ברכות מ"ז ב' ושבת קכ"ח א' ועירובין ל"א ב' ופסחים ל"ה ב' אבל תמוה הוא דבכל מקומות הנ"ל קרי לזה מע"ר שלא נטלה תרומתו ומע"ר והקדש שלא נפדו. והנה במעילה הגי' שם כך וז"ל מכאן אמרו אין מביאין מנחות ונסכים ומנחת בהמה ולחמה של תודה מן הטבל ומן התרומה ממע"ר שלא נטלה תרומתו ממע"ש והקדש שלא נפדו מן המדומע מן החדש מפירות שביעית וכו' וכן עיקר הגי' ג"כ במנחות שם (והתימה על המפרש שלא הגיה ולא הרגיש בזה).
והנה הא דטבל נזכר ג"כ בש"ס פסחים מ"ח א' וז"ל ממשקה ישראל מן המותר לישראל מכאן אמרו אין מביאין נסכים מן הטבל. והא דחדש נזכר במנחות ה' ב' ושם ס"ח ב' והיינו טעמא משום דבעינן ממשקה ישראל כדאיתא שם ה' א' יעו"ש. והא דשביעית במנחות ונסכים ומנחה של בהמה אתי שפיר בפשיטות משום לאכלה ולא לשריפה אמר רחמנא עיין מנחות פ"ד א' ובכורות י"ב ב' יעו"ש היטיב אבל בלחמי תודה לכאורה יש לעיין אמאי הא שפיר מיקרי לאכלה ואי משום דאי מיטמאים לשריפה קיימי מ"מ עיקרה לאו לשריפה וכדאיתא בבכורות שם. הן אמת דבפ"ח דשביעית מ"ז איתא וז"ל אין מבשלין ירק של שביעית בשמן של תרומה שלא יביאנו לידי פסול וכתב שם רבינו וז"ל שאם נפסל בשביל התרומה ישרף הכל מפני שגורם לפירות שביעית שלא יאכלו עכ"ל ועיין בפ"ה מהל' שמטה ויובל ה"ד ולכאורה תמוה הא בזבחים ע"ו א' איתא להא משנה ומשמע התם דקאי מחמת שגורם פסול להתרומה דאחר הביעור יאסר ומוקמי לה בתרומת ירק דרבנן יעו"ש היטיב וכן פי' שם הר"ש יעו"ש היטיב ובאמת יש לתמוה הא כיון דאין עיקרו עומד לכך לית לן בה וכנ"ל והנה זה יש ליישב דהא דאמרינן טעמא כיון דאין עיקרו עומד לכך לית לן בה היינו דווקא לענין לאכלה ולא לשריפה אבל מטעם אין מביאין קדשים לבית הפסול אה"נ דאסור וכמבואר שם בזבחים וש"נ. אבל יש לעיין דא"כ למה לא אסרו שם מטעם דאין מביאין קדשים לבית הפסול הא דעיסת שביעית לענין חלה שם במנחות ובכורות וי"ל משום דהוי כדיעבד דא"א בענין אחר כמבואר שם בזבחים אבל מהך דזבחים קשה דמבואר הוא דמטעם הפסד תרומה קאתינן עלה ולא מטעם הפסד שביעית. ומצאתי להגר"א בשנות אליהו שכתב שם וז"ל שלא יביאנו לידי פסול קאי אשביעית שאם יטמא את התרומה יהיה מהצורך לשרוף הכל ורחמנא אמר לאכלה ולא להפסד ומאי דאיתא בזבחים דר' שמעון אית ליה מביאים קדשים לבית הפסול משמע דקאי אתרומה באמת שלא יביאנו קאי גם אתרומה אבל משמעות המשנה דאיירי כאן במס' שביעית דקאי אשביעית עכ"ל והנה לפי"ז יהי' טעם נכון ג"כ אהך דאין מביאין ממנה לחמי תודה וק"ל. אמנם באמת א"צ לכל זה כי משנה מפורשת איתא שם בשביעית מ"ח וז"ל אין מביאין קיני זבים וקיני זבות וקיני יולדות מדמי שביעית ואם הביא יאכל כנגדן והובא בהל' שמטה ויובל פ"ו ה"י יעו"ש היטיב והיינו טעמא דאין מביאין אלא מן החולין יעו"ש וא"כ אתי שפיר בפשיטות דברי התוספתא הנ"ל.
והנה בהא דהמדומע פירש"י בזבחים פ"ח א' דטעמא דבעינן המותר לישראל וזה אינו מותר אלא לכהנים בלבד והתוס' שם בד"ה מן וכו' השיגו עליו ופי' דמיירי במדומע במעורב בערלה וכלאי הכרם יעו"ש היטיב אולם בתוספתא שם איתא שם וז"ל מכאן אמרו אין מביאין מנחת נסכים וכו' יעו"ש היטיב משמע דהטעם משום דבעינן מן החולין ולפי"ז י"ל הטעם דמדומע ג"כ מה"ט משום דבעינן חולין גמורים וכ"כ המפרש לתוספתא ועיין לקמן פ"ב מהל' מעשה הקרבנות הי"ג יעו"ש היטיב. והנה במש"כ רבינו ואצ"ל מערלה וכלאי הכרם מפני שהיא מצוה הבאה בעבירה לכאורה קשה תיפוק לי מטעם משקה ישראל ודרשא גמורה היא כדאיתא במנחות הא' ו' א' ותמורה א' ועוד לפי מש"כ התוס' בסוכה ל' א' ד"ה משום וכו' דזה לא מיקרי מצוה הבאה בעבירה יעו"ש היטיב ועיין רש"י פסחים ל"ה ב' דאוכל מצה של איסור מיקרי מצוה הבאה בעבירה יעו"ש וה"נ י"ל כן דעושה איסור בדבר שנאסר בו הנאה וה"נ משמע בתוס' גופייהו שם בסוכה דהקשו ל"ל למעוטי במצה באוכל טבל משום דכתיב לא תאכל עליו חמץ וכו' תיפוק לי משום מצוה הבאה בעבירה יעו"ש היטיב אלמא דבכה"ג חשיב ליה מצוה הבאה בעבירה יעו"ש היטיב אבל יש לחלק דבשלמא במצה אילולי שעבר האיסור והיה אוכל דבר האסור לא יצא וא"כ הו"ל שפיר מהב"ע דאילולי העבירה לא היה מקיים המצוה אבל גבי לולב ואתרוג א"כ כיון דמצות לאו ליהנות ניתנו א"כ לא עבר בזה שום עבירה בנטילתו לכן לא הוי מהב"ע וא"כ כאן נמי אם מקריב דבר שחייב באחריותו הרי נהנה בזה שפורע חובו באיסור הנאה אבל אם בנדבה מייתי לה אה"נ דלא הוי מהב"ע וראיתי להשאגת אריה בסי' צ"ט שהקשה על דברי רבינו בזה יעו"ש וכוונתו למש"כ וע"ע בנוב"י מהדו"ת חלק או"ח סי' קל"ד ובתשובות חתם סופר או"ח סי' ק"פ יעו"ש היטיב ולא רציתי להאריך בזה.

ואם הביא וכו'. כן הוא בזבחים פ"ח שם אין קדוש ליקרב אבל קדוש ליפסל ועיין מרן ולח"מ ששניהם במחכ"ת אישתמיט מינייהו זה וכבר הרגיש זה בשאגת אריה סי' צ"ו יעו"ש (ושוב מצאתי בלח"מ לקמן פ"ג מהל' פסולי המוקדשין ה"כ שכ"כ בעצמו יעו"ש).

תוכן העניינים

הר המוריה על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה