הר המוריה על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ה · הלכה ז
הגונב או וכו'. ב"ק ס"ו ב' וס"ז א'.
והקב"ה שונאו. סוכה ל' א'.
ואפילו היו וכו'. הראב"ד תמה על תיבת אפילו חטאת ועיין מרן. ובדרך פשוט יש ליישב דה"ק דאפילו לאכילה מותרת ולא מיבעיא דהורצה הקרבן (דבכמה דברים מצינן דנרצה הקרבן ואינו נאכל) וק"ל. ואפילו נודע קודם אכילה ועיין בחי' רשב"א ובירושלמי תרומות פ"ח ה"א ובהוריות פ"ג ה"א.
כדי שלא וכו'. פסק כרב יהודה בגיטין נ"ה א' יעו"ש והא דהקשה מרן הא רבינו ס"ל דיאוש כדי לא קנה וא"כ למה פסק כרב יהודה יעו"ש לכאורה יש ליישב משום דרבינו מפרש דהכא איכא יאוש ושינוי השם וכמש"כ התוס' בגיטין שם ובב"ק ס"ז א' וטעם עולא שאמר יאוש כדי לא קנה היינו משום מצוה הבא בעבירה יעו"ש ורבינו ס"ל כי מצוה הבא בעבירה לא נפסל בדיעבד לכן פסק כרב יהודה. שוב ראיתי כן להלח"מ פרק י"ח הי"ד יעו"ש היטיב ולפנינו אי"ה יבואר עוד מזה. ומה שתמה מרן למה השמיט רבינו הא דאיתא בירושלמי התם וכמה רבים ג' עיין מראה הפנים שם שכתב שסמך רבינו על מש"כ בהל' נזירות פ"ז (צ"ל פ"ט) ופ"ט מהל' שאר אבות הטומאה יעו"ש.
וכן העולה. צ"ע מאי וכן הא כ"ש הוא דבעולה וודאי שייך הטעם שיאמרו מזבח אוכל גזילות ויש לעיין בזה.