אור ברסלב

הר המוריה על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי מאיר יונה ברנצקי

פרק ד · הלכה ז

הלכה ו

אבניו אסורין וכו'. ע"ז מ"ו ב'.

המשתחוה למעיין וכו'. דאל"כ מים של רבים אין נאסרין שם מ"ז א' ונ"ט א' יעו"ש היטיב ומש"כ מרן בשם ר"י קורקוס דמיירי שאינם יוצאות מחוץ לשדהו כמש"כ התוס'. כן הוא בתוס' שם ד"ה לא צריכא וכו' יעו"ש היטיב וע"ע בתוס' שם נ"ט א' ד"ה הא דיחיד וכו' עוד תירץ דמיירי הכא בחפר בור והתם מיירי במעיין שיצא מעצמו וכ"כ בתוס' ב"ק פ"א א' ד"ה ומעיין וכו' יעו"ש היטיב ומש"כ הר"י קורקוס דלהכי לא כתב מארצם במ"ם כלשון הגמרא עכ"ל לא ידעתי כוונתו דהא בש"ס הגירסא דנבעי מארעיה יעו"ש ועוד דאם בגמרא הגי' דנבעי מארעם א"כ הדרא קושיית התוס' לדוכתיה וצ"ל דה"ק כלשון הגמרא דאיתא שם דנבעי מארעא דווקא אבל לא מארעם (ויותר נ"ל שצ"ל דלא כתב מארצו במ"ם כלשון הגמרא רק כתב הנובע בארצו והחילוק ביניהם פשוט והבן) ועיין בפ"ה מהל' נזקי ממון ה"ג שם משמע שרבינו ס"ל כתירוץ התוס' שכתב מרן בשם הר"י קורקוס יעו"ש היטיב וכבר דברתי מזה בחי' בב"ק שם יעו"ש היטיב.

אשרה שבטלה וכו'. עיין מרן שכתב דנפקא ליה מהא דע"ז מ"ז א' דדקל שנבטל לולבו מהו למצוה יעו"ש היטיב. ואני אומר לפענ"ד דא"צ לזה דלגבוה פשיטא דפסול דהתם למצוה מיבעיא ליה אם יש דיחוי אצל מצות או לא והא לגבוה פשיטא דיש דיחוי כדאיתא בחולין פ"ז ב' יעו"ש היטיב ונ"ל דה"ט דהירושלמי דפ"ק דבכורים שהובא במל"מ יעו"ש היטיב דז"ל הכל מודים באשרה שבטלה שאין מביאין ממנה גזרים למערכה רשב"ל בעי מהו שיביא ממנה ללולב יעו"ש.

צמר שלה וכו'. ולא דמי למשתחוה לקמה דחטי' מותרים למנחות כדלעיל פ"ג הי"ד עיין מרן ולח"מ יעו"ש היטיב. ויש לעיין הא כל הנך הם איבעיות דלא איפשיטא בש"ס והו"ל לאוקמה אחזקה קמייתא ולאכשורינהו ומכאן ראיה דבבעיא דלא איפשיטא לא אזלינן בתר חזקה וכמש"כ השפתי דעת בדיני ס"ס אות כ"ח יעו"ש היטיב ומכאן ראיה מוכחת. ועיין בלח"מ שהקשה למה לא כתב רבינו דבהשתחוה לנהר דמימיו פסולין לנסכין דבדיעבד אם נסך הורצה יעו"ש היטיב.

תוכן העניינים

הר המוריה על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה