הר המוריה על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ג · הלכה ח
וכל שבעת וכו'. אפילו בידוע שכלו חדשיו אסור כמבואר בר"ה ו' ב' ועי' תוס' ב"ק י"א ב' מנחות ל"ז ב' ועיין במל"מ שהביאה ג"כ וע"ע בחולין ע"ה א' בד"ה מידי דהוה וכו' ברש"י שם (שוב ראיתי בשער המלך שהרגיש מזה) וביתר דברי המל"מ עי' בפמ"ג ליו"ד סי' ט"ו במשבצות שם יעו"ש ולא רציתי להאריך בזה. ומה שתמה המל"מ למה לא כתב רבינו דאסור להקדיש מחוסר זמן יעו"ש והביא ראיה מיומא ס"ג ב' וכן בבכורות כ"א ב' ומתוך כך תמה על הסוגיא דמעילה י"א א' ועיי"ש שהעלה לאיסור מהך דזבחים י"ב א' יעו"ש היטיב והנה מאי דמייתי מיומא. לכאורה י"ל דהא דיומא לאו לענין איסור קאמר רק דה"ק דאינו מועיל ההקדש קודם זמנו והכי משמע ברש"י בבכורות שם וזה כבר כתב רבינו בהלכה י' ויבואר להלן אי"ה מזה ומש"כ מהא דזבחים י"ב א' דלילה לקדושה אבל קודם לכן לא י"ל דה"ק דבלילה מהני קדושתו אבל קודם לכן לא מהני קדושתו. הן אמת דהתוס' בזבחים קי"ד ב' ד"ה היתר וכו' כתב דבדיעבד קדוש לאחר זמנו ורק דאיסור הוא לכתחלה להקדיש לפני זמנו וכ"כ בתמורה י"ט ב' בד"ה אף מחוסר זמן וכו' אבל לרש"י דכתב בהדיא בבכורות דבדיעבד לא קדוש א"כ אין ראיה מכאן והא דאיתא בתמורה שם תירצו שם תוס' דהיינו במעשר בהמה דווקא ולא בשאר כל הקדשים יעו"ש א"כ אין ראיה דאסור להקדיש וכנ"ל וע"ע בתוס' תמורה י' ב' בד"ה ואזדא וכו' בסופו וכו' וע"ע בתוס' זבחים י"ב א' ד"ה לילה וכו' יעו"ש היטיב (וע"ע בקרבן אהרן בתו"כ אמור פ"ז פרשה ח' יעו"ש) והא דמייתי המל"מ ראיה מהראב"ד רפ"א דפרה אדומה יעו"ש היטיב י"ל ג"כ דהתם מיירי לענין דאין הקדושה חלה עליו יעו"ש היטיב הן אמת דבזבחים קי"ב ב' מבואר דס"ל דקדוש שפיר י"ל דהתם ר"ש הוא דקאי לשיטתיה בתמורה י"ט ב' אולם לרבנן דפליגי עליה אה"נ דאין חל עליהם קדושה בדיעבד אבל לכתחלה אין איסור בזה וע"ע ירושלמי פ"א דר"ה ה"א משמע שם כהמל"מ דאסור להקדיש מחוסר זמן יעו"ש היטיב ויש לדחות ודו"ק ועיין לקמן הלכה י' ומש"כ שם. ועיין מעילה י"ב א' משמע כתוס' דבדיעבד חל עליו קדושה יעו"ש ומיהו י"ל לענין מעילה שאני ומידי דהוה המקדיש בע"מ קבוע עיין בכורות ט"ו ב' וצ"ע.
מפני שהוא וכו'. כן הוא הלשון בחולין פ"א א'.