הר המוריה על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי מאיר יונה ברנצקי
פרק ב · הלכה טז
ונהנה באותו וכו'. שם ל"ט א' בעיא דלא איפשיטא. ומשמע מדברי רבינו לכאורה דאם נהנה קודם שנתייאשו מרפואתה ה"ז לא מעל וודאי אבל אין זה מוכרח די"ל דלרבותא כ"כ אע"ג דנהנה בשעה שידעו בוודאי דזה מום מ"מ ה"ז ספק דשמא לא חל על אותו פדיון שום קדושה אבל רש"י ז"ל כתב שם בד"ה למימעל וכו' וז"ל והפריש מיד פדיונם ואמר הרי הן מחוללות על מעות הללו ואח"כ בדקו וקודם שתכלה זמן בדיקתו שלשה חדשים נהנה מן הפדיון עכ"ל משמע מזה הא אם נהנה לאחר שנתייאשו ממנה ה"ז מעל בוודאי וצ"ע בזה.
כמו שיתבאר וכו'. לקמן פ"א מהל' מעילה ה"ד וה"ח.
כתומי לבאר סי' הזה אמרתי להעיר בדבר אחד מה שנ"ל שצ"ע על התוס' שכתבו בבכורות ל"ח ב' בד"ה וסימניך וכו' וז"ל ומיהו יש לדקדק מיבלת דכתיבא והיא מום כדלקמן ותנן בעירובין ק"ג א' חותכין יבלת במקדש וכן (בפסחים ס"ה ב') חותכין יבלת בפסח ואין להעמידה דלית בה עצם דתלתולי בעלמא הוא כדלקמן (מ' ב') ומיהו יש להעמידה ביבלת שבעין ודלית בה שער דאין שוחטין עליו לא במקדש ולא במדינה עכ"ל וצ"ע מאי שעלה על דעתם לומר דחותכין יבלת היינו ביבלת שיש בה עצם דהא מפורש בתוספתא בפ"ד דבכורות וז"ל היתה בו יבלת וחתכה אם יש בו עצם ישחט ואם לאו לא ישחוט עכ"ל אלמא דביבלת שיש בה עצם לא מהני חתיכה אבל יש לעיין דא"כ למה אמר ואם לאו לא ישחוט בחתכה הא אפילו בלא חתכה אין זה מום ואולי לא היתה בגירסתם וחתכה ויש לעיין בזה. ודע כי לרבינו יש שם פי' אחר ביבלת והוא דקאי על כהן המקריב יעו"ש היטיב ויש ידים לזה מהמבואר בירושלמי שם ושם.