הקדמת הרמבם למסכת מנחות· רבנו משה בן מימון [הרמב"ם]
מנחת נסכים בקרבנות
מנחת נסכים היא כוללת ציבור ויחיד.
ואנחנו כבר ביארנו בהקדמות של מסכת זבחים שכל מיני הקרבנות קרבנות צבור וקרבנות יחיד ארבעה, עולה וחטאת ואשם ושלמים. ואלו הארבעה מינים נקרבים מחמשת מיני בעלי חיים, מן הצאן והבקר והעיזים והתורים ובני היונה, כמו שביארנו שם תנאיהם.
ואומר עתה:
שקרבן העוף אינו טעון מנחת נסכים בשום עניין. וכתוב בסיפרי "יכול עולת העוף טעון נסכים, תלמוד לומר "מן הבקר או מן הצאן"(במדבר טו, ג)", וכן כתוב בפרשת נסכים.
וכן החטאת והאשם אינם טעונים מנחת נסכים, לפי שנאמר בפרשת נסכים "לפלא נדר או בנדבה או במועדיכם"(במדבר טו, ג), ואמרו "כל הבא בנדר או בנדבה טעון נסכים, יצאו חטאות ואשמות שאינם באים בנדר ונדבה".
ומטעם זה אינם חייבים נסכים - לא הבכור, ולא מעשר בהמה, ולא הפסח - לפי שאין אחד מהם בא בנדר ונדבה.
והנה עלה בידך מכל אלו ההקדמות:
כל עולת בהמה וכל קרבן שלמים הוא שטעון נסכים, בין שהן קרבנות ציבור ובין קרבנות יחיד.
והחטאת והאשם אינם חייבים בנסכים, זולתי חטאת מצורע או אשמו בלבד, כמו שנבאר עכשיו.
והדבר שנקרא מנחת נסכים הוא סולת בלול בשמן זית.
והנסכים הוא היין שמקריבים עם העולה או השלמים גם כן, והא מה שנאמר "ויין לנסך"(במדבר טו, ז).
ולפעמים קוראים לכל, רוצה לומר הסולת בלול והיין, נסכים, דרך העברה בשמות, לפי שאין היין בא בלא סולת ולא סולת בלא יין, וכולם תכסיסי קרבן, רוצה לומר העולה והשלמים כמו שביארנו.
והשיעור שחייב להביא עם העולה מן הסולת והיין, הוא בעצמו שמביאים עם השלמים, והשיעור הזה יתחלל וישתנה כפי שינוי מין הקרבן, והם שלושה שיעורין:
השיעור הראשון, שיהיה הקרבן ממין העיזים, ואין הפרש בין גדול לקטן, או מצעירי הצאן רוצה לומר שיהיה כבש בן שנתו, כמנחת נסכים שטעון כל אחד מהם, בין רבים בין מעטים, "עשרון סולת בלול בשמן רביעית ההין, ויין לנסך רביעית ההין"(במדבר טו, ד), בין שהקרבן עולה או שלמים.
ואם העולה או השלמים מגדולי הצאן, והוא הנקרא איל, תהיה המנחה שחייב בה, שני עשרונים בלול בשלישית ההין שמן ויין לנסך שלישית ההין, וזהו השיעור השני ממנחות נסכים.
והשיעור השלישי הוא שתהא העולה או השלמים ממין הבקר, אין הפרש בין גדול לקטן, והמנחה הראויה לכל קרבן, שלושה עשרונים בלול בשמן חצי ההין ויין לנסך חצי ההין.
והשיעור הזה נכפל כפי מניין הקרבנות, בין שהן של יחיד או של ציבור, אמר רחמנא "כמספר אשר תעשו, ככה תעשו לאחד כמספרם"(במדבר טו, יב).
ואין שום דבר יוצא מכלל זה, ואין מוסיפים עליהם ואין גורעים מהם, זולתי:
הכבש שמקריבים בשני של חג המצות יום הנפת העומר, שהיא עולה כמו שביארנו, שכתוב עליו בתורה שתהא מנחתו שני עשרונים בלולים בשלישית ההין שמן, והנסכים שחייב בהן רביעית ההין יין כמו כל כבש.
וגם כן נבדלה חטאת מצורע ואשמו, שעם כל אחד משתיהן בא עשרון, לפי שקרבן מצורע כמו שביארנו הוא שני כבשים וכבשה והן חטאת ועוה ואשם, ונאמר במנחתם "שלושה עשרונים"(ויקרא יד, י) וכו'.
וזו היא מנחת נסכים ששורפים עם הקרבן, הם עם כל העולה, הם עם אימורי שלמים.
ואלו הם הנסכים שטעונים כל הקרבנות, וכבר זכרנו אותם בחמישי משקלים וכאן השלמנו סידורם, וזהו חלק אחד מן המנחות.