אור ברסלב

הפתעה - סיפור בעניין האבולוציה

הקדמה

לפני ההקדמה

אילו הייתי יכול, הייתי הולך לרחוב דיזנגוף ועומד שם ובוכה

והיו שואלים אותי: ילד, למה אתה בוכה?

כי הבְּכִי היה בֶּכִי של ילד.

ואני, זְקָנִי כבר מלבין והולך. אינני ילד.

אבל הבכי היה אמיתי, כשל ילד.

אילו היה לי אומץ, הייתי הולך לרחוב דיזנגוף ועומד שם ובוכה.

בוכה מרה.

כזה בכי שהיו מרגישים שחוֹרֶה לי משהו מאוד מאוד, שמר לי.

עד כדי כך שלא אכפת לי איך אני נראה:

אדם מבוגר שעומד באמצע המדרכה בדיזנגוף ובוכה כמו ילד.

והיו מרגישים שהבכי הזה הוא אמיתי. שהוא בא מבפנים.

והייתי בוכה כך ימים.

אילו הייתי מסוגל, הייתי עומד שם כך באמצע המדרכה ובוכה, ימים.

וכשהיו שואלים אותי: למה אתה בוכה? הייתי מסביר.

אני רואה אתכם אֶחַי, עצם מעצָמַי, בשר מבשרִי.

כן: אֶחַי, עצם מעצמי, בשר מבשרי.

ולואי והיה לי כוח לעמוד כך ולבכות בקול רם.

שהבכי היה נשמע למרות המכוניות והאוטובוסים החולפים.

בכי בלתי פוסק.

לא, הבכי אינו טפשי.

מדוע אני בוכה?

כי אתם לא עוצרים להקשיב.

כמו אמא שרואה את ילדיה משחקים להם בפתח שדה־מוקשים, חיוך על פניהם ועיניהם מכוסות, קשורות במטפחות, והיא צורחת אליהם ובוכה מרה, והם אינם שומעים בגלל הזכוכית העבה שחוצצת בינה לבינם.

כזה בכי.

אילו לא הייתי מתבייש, הייתי עומד בדיזנגוף ובוכה כזה בכי.

אֶחַי!

החיים זה משהו כמו חמש דקות לעומת הנצח.

אחרי שבעים שנה יש תולעים וריקבון.

אבל זה לא הסוף, אז עצרו רגע.

דעו לכם שאפשר לנצל טוב מאוד את החמש דקות הללו ששְמָן חיים.

עִצרו רגע.

עליכם לעשות חשבון קר:

קיימות שתי אפשרויות:

האחת - יתכן שהדברים שהוא מדבר כאן, אינם אלא שטות.

והאחרת - יתכן גם שאינם שטות, אלא אמת:

יש בורא לעולם, והוא, הבורא יתברך, נתן לעם ישראל את התורה.

כל היֶדַע מוצפן בתורה: העבר, ההוה והעתיד. זה מדהים.

נסו לברר!

זוהי חובתו של כל אחד.

יש אפשרות שאחרי החמש דקות הללו יגיעו תולעים וריקבון,

אך יש אפשרות שונה לגמרי. טובה מאוד ולנצח נצחים.

יש חמש דקות...

חובה לברר!

תוכן העניינים

הפתעה - סיפור בעניין האבולוציה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה