הפלאה שבערכין· רבי חיים רבינוביץ
דף כז:
גמרא תניא נמי הכא חזרו כולן כאחד משלשין ביניהם. עי' פרש"י ולהרמב"ם שיטה אחרת בזה עי' בפ"ח מה' ערכין ה"ד ובשיטתו אזיל הרע"ב ע"ש. ודברי הכ"מ ביישוב דעת הרמב"ם שם מוכרחין דלפום ה"א ע"כ הא דאמר ר"ח משלשין ביניהן הוא כמו שפי' רש"י דליכא למימר כפי' הרמב"ם דנותנין בשוה א"כ מאי קאמר אבל אין בן מ' עומד במקומו משלשין ביניהן והיינו שיתנו בשוה זה עשר וזה עשר. א"כ מאי נ"מ בזה הא אם בן מ' עומד במקומו נותן ג"כ עשרה. ועתה שאין בן מ' עומד במקומו נותן ג"כ עשרה. ומאי נ"מ במאי דקאמר משלשין ביניהן אלא ע"כ דלפום ה"א זו גם הרמב"ם מודה דצריך לפרש כמו שפי' רש"י ודו"ק:
גמ' דאמר בעלים פרוטה ולא דק. להרמב"ם יש לו בזה שיטה אחרת בסוגיין בפ"ח מה' ערכין ה"ה וע"ש בלח"מ שהאריך ולא עיינתי בזה כעת: רש"י ד"ה דאמר בעלים ברישא דינר כו' חושבנא דקרן וחומש לכ"ה דינר עכ"ל נראה דרש"י לא דק למחשב חומשא דדינר. דהא גם על הדינר צריך להוסיף חומש. וכן למאי דמסקינן דאמר בעלים פרוטה צריך ליתן גם חומשא של פרוטה וכן מבואר להדיא בראב"ד פ"ח מה' ערכין ה"ה ע"ש וזה ברור:
גמ' וליתני' גבי קולי ב"ש כו' אע"ג דהך פלוגתא דב"ש וב"ה לא נישנית במשנה רק בברייתא מ"מ פריך דליתני במס' עדיות גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה משום דבפ"ה דעדיות סוף משנה א' קתני גבי ששה דברים מקולי ב"ש וחומרי ב"ה החמת ב"ש אומרים צוררה עומדת כו' ובמשנה בפ' כ"ו דכלים מבואר דכולהו תנאי ס"ל דב"ה לקולא ומתני' דעדיות אתיא כת"ק דתוספתא וכמ"ש שם הראב"ד במסכת עדיות וע"ש בתוי"ט. הרי דקתני בעדיות מה דלא קתני במתני' ושפיר פריך הכא. וכן פרכינן בזבחים דף ל"ח ע"ב ובבכורות דף ל' ע"ב וביומא דף פ' ע"א דליתני גבי קולי ב"ש כו' מברייתא ע"ש. ומהר"ם בן חביב בספרו תוספת יו"כ כתב שם ביומא וז"ל אבל כשהיא ברייתא כי הך דיומא [ולא זכר בעיני כל הני דלעיל] קשה בעיני דלפרך עלה דליתני' במסכת עדיות דכל הני דתני התם מקולי ב"ש הם משניות שנויות במקומן כמו שיראה המעיין ואם ר' לא שנה במשנתו בדוכתי' היכי נפרוך דנתני' במס' עדיות ונשאר בקושיא והדבר הוא כמ"ש: