אור ברסלב

הפלאה שבערכין· רבי חיים רבינוביץ

דף יד.

דף יג.

גמרא אלמא קסבר ר"ה מקדיש בעין יפה מקדיש כו'. לכאורה הא ר"ע ס"ל להדיא ב"ב דף ע"ב ע"א דמקדיש בעין יפה מקדיש. ומאי פריך לר"ה. לימא אנא כר"ע ס"ל. ונראה דס"ל לר"נ דזה לא תלי' כלל במקדיש בעין יפה. דאפי' למ"ד בעין יפה מקדיש. מ"מ אינו צריך לפדות האילנות לבד וקרקע לבד. דמה"ת נימא דכוונתו לפדות שניהם דילמא לא נתכוין בהקדישו שדה מליאה אילנות רק לפדות האילנות אגב קרקע כמו שהקדיש האילנות אגב הקרקע. ואין זה בגדר מקדיש בעין יפה כלל דהוא דבר רחוק וזר לומר שנתכוין לשניהם לפדותם כ"א לבד וזה פשוט:

גמ' איתביה כו' ואחד המקדיש בפרדיסות סבסטי כו' א"ל ראוי' לפרדיסות קאמינא ע"ש. נראה דהכי לא מצי לשנויי דפודה וחוזר ופודה כדלקמן. דמשמע לי' דכיון דהכא אתא לאשמעינן בשדה אחוזה להקל דאע"ג דפרדיסות סבסטי מעולים הם מאד. מ"מ אינו נותן רק חמשים כסף. ואי נימא דפודה וחוזר ופודה. מאי קולא איכא הכא. הא עילוי הכרמים כבר פדה בשוויהם. וא"כ לא נשאר רק הקרקע. ואי משום דהקרקע חשיב טפי מחולת המחוז מפני שאינו מדרס הרגלים א"כ הוי לי' למינקט סתם קרקע. ומשו"ה משני ראוי' לפרדיסות קאמינא היינו דאשמעינן דאף דהקרקע מעולה מאד ראוי' לפרדיסות מ"מ אינו נותן רק שיעור הקצוב וזה ברור. שוב ראיתי בילקוט פ' בחוקותי רמז תרע"ז ששם הגירסא דמתחילה הקשה לו ר"נ מהא דבית זרע כו' ומשני לי' פודה וחוזר ופודה ואח"כ פריך ממתני' ומשני ראויה קאמינא וזה מורה כמ"ש כמובן:

תוס' ד"ה פחות מכאן כו' והם מד' אמות עד ט"ז כו' בצ"ק הגיה והם מח' אמות עד ט"ז ע"ש והוא מוכרח ממ"ש אח"כ כשאין בין זה לזה אלא ח' אמות ע"ש. והא דלא הקשו התוס' עדיפא מיניה מהא דמסיק רבא שם ב"ב דף פ"ג דהלכתא מד' אמות עד ט"ז נראה משום דהכא אליבא דרב נחמן איירינן דאיהו פריך לי' לר"ה. ור"נ ס"ל שם בב"ב מח' אמות עד ט"ז ע"ש. ויעויין תוס' ב"ב דף ל"ו ע"ב ד"ה מטע דגם שם נקטו בדבריהם מח' אמות עד ט"ז. והיינו משום דגם שם דבריהם סובבים הולכים אליבא דאביי. ואיהו ס"ל שם כר"נ מח' אמות עד ט"ז ע"ש. ועי' ב"ב דף ע"ב ע"א בפרשב"ם דנקט באמת מד' אמות והיינו אליבא דהלכתא. בא"ד ותימא כו' וצ"ל דהני ט"ז אמות דגבי מכירה מיירי בעיגולא כו' נראה מדבריהם דלא פסיקא להו דמיירי בעיגולא ועי' תומים סי' קמ"א ס"ק י"ב שהביא דעת הרמב"ן במלחמות דס"ל באמת שהן מרובעות ע"ש. ולכאורה הדבר מוכרח דמיירי בעיגולא דהא האילן יונק סביבותיו בשוה וכן כתבו התוס' בפשיטות ב"ב ל"ו ע"ב ד"ה ממטע ע"ש:

שוב מצאתי בש"מ שם שכתב. וא"ת היאך קנה כל בית סאה הא כל ט"ז אמה דיונקת קרקע בעיגולא נינהו כדאמרינן בשלהי לא יחפור. ותירץ מורי הרב זצ"ל. דאימא דאזלינן בתר עיגולא לענין הבאת בכורים משום דכל שיש לו שיעור יניקתו בצמצום לא הוי גזלן. אבל לענין מכירה שתלוי' בדעת מוכר ולוקח אזלינן בתר בני אדם. שמרבעים שדותיהם כו' ע"ש היטב:

בא"ד מיהו תימא כו' ר"ל לפי' רשב"ם דפי' דאין חילוק בין מכר להקדש. ומ"ש דח' אמות בין זה לזה לא חשיב יותר מדאי. רצונם דלא חשבינן בח' אמות האילנות נטועים יותר מדאי דלהוי רצוף ולפ"ז עדיפא הוי לי' להקשות. דבאמת חשבינן לר' שמעון ח' אמות מפוזרים. ודבריהם ב"ב דף ל"ו ע"ב ד"ה ממטע מדוקדקים היטב בזה ע"ש. ויותר נראה להגיה חשיב יותר מדאי. ותיבת לא נמחק ור"ל דח' אמות חשיב קרקע יותר מדאי. והוי מפוזרים כן נ"ל. ובעיקר דבריהם עי' היטב נתיבות סי' קמ"א סעיף י"ז ס"ק ו' שהאריך בזה והעלה דחזקה ומכירה והקדש שעור אחד להן ע"ש היטב:

בא"ד דלא מוקי כר"ש כ"א מדין כו' הקשה בספר ק"א א"כ מאי פריך לקמן ואי ר"ש ליזל בתר פדיון דילמא לא מוקי כר"ש. אלא לענין מקדיש בעין רעה מקדיש. אבל לא לענין דאזלינן בתר פדיון והניח בקושיא ונראה כיון דהאי דמקדיש בעין רעה ע"כ כר"ש אתיא לא ניחא לי' לאוקמי בהאי דבתר פדיון דלא כר"ש. דהא תנא דלא אזיל בתר פדיון הוא ר"מ. ור"מ הרי ס"ל ב"ב פ"ג ע"א כר"ש לענין שיעור נטיעות דח' אמות הוי מפוזרות. וא"כ דחיקא לי' מלתא לאוקמא כר"ש במקצת היינו בהא דמקדיש בעין רעה. אבל לא בשיעור נטיעות ולא לענין פדיון וכר"מ במקצת היינו לענין פדיון ולא לענין מקדיש בעין רעה ולא לענין שיעור נטיעות ויהי' מוכרח לאוקמא כתלתא תנאי לענין מקדיש בעין רעה כר"ש לגבי פדיון כר"מ ובהאי דשיעור נטיעות דלא כר"ש ודלא כר"מ והדוחק בזה מבואר:

תוכן העניינים

הפלאה שבערכין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה