אור ברסלב

הפלאה שבערכין· רבי חיים רבינוביץ

דף ז.

דף ו:

גמ' החופר בור. עי' משנה למלך פי"ט מה' מלוה ולוה ה"ה ובשעה"מ שם. ועי' היטב בתומים סי' קי"ט ס"ק ב' ע"ש היטב. ומהקצה"ח ריש סי' הנ"ל נעל כ"ז ע"ש:

גמ' והילכתא כו' כעין זה גיטין כ"א ב"ק י"ב ב"מ ט' ע"ש. ורגיל אני לפרש בכ"מ אמאי לא קאמר הכא במ"ע כדרגיל הש"ס בכ"מ [והכא פשוט דעיקר קושיתו הוא הילכתא אהילכתא כפרש"י דקיימ"ל דמלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמי' עי' ש"ך יו"ד סי' ש"ה ס"ק כ"א ועי' הכא בפי' המשניות להרמב"ם וקיימ"ל כהך ברייתא. משו"ה אמר והילכתא ר"ל דאליבא דהילכתא מוכרחין אנו לאוקמי הברייתא דייתבי דייני אפומא דבירא אבל למ"ד דמלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמי' אתיא הברייתא בפשיטות ועי' ב"ב קע"ה ע"ב דפריך שם מהך ברייתא לרב ושמואל דאינהו ס"ל דלאו ככתובה בשטר דמיא כקידושין י"ג ע"ב וכמ"ש הש"ך חו"מ סי' ל"ט לא נקט שם בתירוצא לישנא והילכתא. וקאמר התם דייתבי דייני כו' ע"ש והיינו משום דקושיתו שם לא קאי אהילכתא רק ארב ושמואל ודו"ק: ועיין תוי"ט בד"ה ר' יוסי אומר שכתב על דברי הרע"ב שם. ואולי שהרע"ב יסבור דהא דאמר ר"פ בס"פ ג"פ גובה מהיורשים שלא תנעול דלת כו' דוקא. ודאמר בפ"ק דקידושין דטעמא דש"ד ההיא לענין קרבן וכתירוץ התוס' שם ד"ה גובה שתפסו לעיקר עכ"ל. לא הבנתי כלל דלתירוץ התוס' זה ה"ה לענין נזקין כמ"ש התוס' קידושין י"ג ע"ב ד"ה ר"פ ועי' חידושי הרמב"ן בקידושין שם שכתב על דברי הר"ח פי' לפי' בהא וכיוצא בה כלומר בכל מלוה הכתובה בתורה דכמאן דכתיבא בשטר דמיא הוי ש"ד ע"ש וצ"ע] ועי' עוד כעין זה סנהדרין דף ע"ב ע"א. ובב"ק דף ע"ג ע"א ועי' שם ש"מ:

תוס' ד"ה מיתיבי כו' דהוי מצי למיפרך לרב יוסף דהא סבר של"ד. לכאורה מנ"ל דסבר ר"י הכא. דילמא הא דס"ל דאינו גובה מיורשים הוא משום דס"ל לר"י דנתנו ליורשים דין לקוחות דאינו גובה ממשעבדי אפי' למ"ד ש"ד. ונראה דכתבו כן לר"ת לשיטתו דס"ל בב"ק י"ד ע"ב בתוס' ד"ה ש"מ דנזקין גובה מששעבדי למ"ד ש"ד יעו"ש וא"כ ר"י דמיירי מנזקין ע"כ דס"ל שנ"ד ודו"ק. ומ"ש אלא דפירש יותר. כלומר דרבה פי' דבריו יותר מר"י משו"ה פריך לרבה:

מתני' אין ממתינן לה עד שתלד. עי' משל"מ פ"ב מה' סוטה ה' ז' ע"ש: גמ' פשיטא גופה היא. עי' גליון משניות להגרע"א מ"ש בשם הר"ן. ועי' היטב בתשובת מהרי"ט ח"א סי' צ"ז וצ"ט ודו"ק:

גמ' אמר רב יהודה אמר שמואל כו'. כדי שלא תבא לידי ניוול עי' פרש"י. ועי' רמב"ם פי"ב מה' סנהדרין ה"ד ע"ש. מבואר מזה אף דאיכא בזה צערא דגופא טפי. דמשהין אותה מלהמית [באחד מד' מיתות]. מ"מ בזיוני דאינש כדי שלא תבא לידי ניוול אח"כ עדיפא לי' טפי מניחא דגופו. ויראה לי דזה תלי' בפלוגתא דר"י וחכמים בסנהד' מ"ה ע"א אם אשה היתה נסקלת ערומה דחכמים ס"ל דבזיוני דאינש עדיפא לי' טפי מניחא דגופו ור"י ס"ל דניחא דגופו עדיף טפי מבזיוני ועי' היטב בתשובת חכ"צ סי' מ"ז וזה ברור:

וקשיא לי בגווה. מהא דאיתא בב"ב ט' ע"א אמר רב הונא בודקין למזונות ואין בודקין לכסות. אבע"א סברא דהאי קמבזי והאי לא קמבזי ואבע"א קרא כו'. ורב יהודה אמר בודקין לכסות ואין בודקין למזונות. אבע"א סברא דהאי קמצערא והאי לא קמצערא. ואבע"א קרא כו'. והמשכיל יראה דזה תלי' בפלוגתא דר"י וחכמים בסנהדרין. דר"ה ס"ל כחכמים דבזיוני דאינש עדיפא לי' טפי מניחא דגופו ורב יהודה ס"ל כר"י שם דניחא דגופו עדיף טפי מבזיוני כאשר דעת לנבון נקל. והכא בשמעתין מוכח דרב יהודה כחכמים ס"ל דבזיוני דאינש ניחא לי' טפי:

והנה הרמב"ם בפ"ז מה' מ"ע ה"ו פסק כרב יהודה שם. ובריש פט"ו מה' סנהדרין פסק כחכמים והוא לכאורה תרתי דסתרי. אמנם על הרמב"ם יש מקום לומר דפסק כר"י מטעמא דקרא דיליף מיני' רב יהודה. ולא מצד הסברא ולשיטתו אזיל דס"ל דיש אם למקרא עי' פ"ד מה' עבדים פי"ג ובכ"מ שם. ועי' מהרש"א בח"א ב"ב. ועי' מנחת שי ובהגהות הרי"ף שם. ועי' רדב"ז סי' ק"א ע"ש ועי' תשובת הרשב"א סי' ע' ועי' בספר רביד הזהב פ' תצא על פסוק עד דרוש אחיך ע"ש ודו"ק. אולם לרב יהודה לשיטתו קושיתינו קמה גם נצבה וצ"ע:

ויעויין ב"ב ח' ע"ב ואמר רבי יוחנן כל המאוחר בפסוק קשה מחבירו חרב קשה ממות כו' ואבע"א סברא דהאי קא מינוול והא לא קא מינוול כו' רעב קשה מחרב כו' האי קמצטער. והאי לא קמצטער וצ"ע לכאורה:

ואולי דשאני התם בחללי רעב דאיכא צערא דגופו זמן מרובה ולכ"ע קשה מבזיוני. משא"כ לענין נסקלת ערומה דאינו אלא לשעה מועטת. ועי' ע"ז דף כ"ז ע"ב דמסקינן שם דלחיי שעה לא חיישינן. ועי' רמב"ם פי"ב מה' רוצח ה"ט. וכ"ז נעלם מהגאון מוהר"ש קלוגר בספר החיים ה' שבת פ"ח שהאריך לחקור אי חיישינן לחיי שעה ע"ש ונעלם ממנו ש"ס ערוכה הנ"ל ומה שעמד שם מיומא. כבר עמדו בזה בתוס' שם ע"ש היטיב ובמקום אחר אנופף ידי לבאר פרט זה ברצות השם:

גמ' אבל נהרגה היא מתה ברישא. עי' חו"מ סי' רע"ו בסמ"ע ס"ק ז' ועי' מה שתמה עליו בנתיבות שם. ואישתמיטתי' מ"ש המג"א סי ש"ל סק"י ע"ש: רש"י ד"ה ומקרעין את כריסה דזמנין דמיקרי דהיא מייתא ברישא. עי' היטב ביאור כוונת רש"י בזה במג"א סי' ש"ל ס"ק י' ועי' מחצית השקל שם שביאר הדבר על נכון. ועי' תשובת הרשב"א א"ר סי' פ"ז שכתב דישבה על המשבר חד דינא וחד טעמא אית לי' עם נהרגה ע"ש היטב וצ"ע ועי' נדה מ"ד ע"א תוס' ד"ה איהי ובחידושי הרמב"ן שם:

רש"י ד"ה שניהן שוין. עי' תוי"ט בנדה פ"ה משנה ד' ד"ה והיא פטורה ועי' אור חדש בקידושין דף י"ט ע"א בתוס' ד"ה איש דאישתמיטתי' לשון רש"י הכא ע"ש:

תוס' ד"ה ישבה עי' תפארת ישראל על משניות מה שכתב על דבריהם ע"ש:

תוכן העניינים

הפלאה שבערכין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה