הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן קח
א
(כאחד מן הבנים וכו') היינו כאחד מן הבנים פשוטים כדאיתא במרדכי פרק יש נוחלין נמצא אם אין לו אלא בן אחד נוטלת מחצה דהיינו מי"ב זהובי' נוטלת ששה ואם נולד עוד בן נראה דנוטל הבכור בתחלה חלק בכורה מכל הירושה דהיינו ד' זהובים שלא היה דעתו על חלק בכורה והמותר יתחלק לשלשה חלקים נמצא הבכור משתכר בלידת אחיו שני שלישי זהב דא"ל שיחולק לארבעה חלקים ויטול הבכור שני חלקים דא"כ מפסיד מחלק בכורה והוא לא אמר בלשון מתנה לבניו הפשוטים שיעבירו אותו מחלק בכורתו וצ"ע:
ב
(הי' ספק וכו') כן הוא בנ"י בשם הריטב"א. ולכאורה הוא סותר למ"ש הש"ע בח"מ ס"ס ר"ץ בנותן מטלטלין סתם לאחד מעכשיו וכו' דמסתמא כאן נמצא וכאן הי' והנה הסמ"ע שם כתב לחלק בין טוען הנתבע ברי שלא היה לו אז על המקבל להביא ראיה כדאי' בסימן ס' אבל הכא משמע אפי' אין היורשים טוענין ברי. וראיתי בנ"י שכתב שם הלשון שהיורשים מחולקים אם היו הנכסים אז משמע דמיירי בטוען ברי אבל מלשון הרמ"א שסתם משמע דאפילו כאין טוענין ברי ודוחק לומר דהכא מיירי דוקא בקרקעות דלא אמרי' בהו כאן נמצא כאן הי' ע"ש ולכאורה נראה לחלק בין מתנת ברי דמיירי שם בח"ח סי' ר"ץ למתנת שכ"ח דודאי איכא למימר דחזקת מרא קמא עדיף מחזקת כאן נמצא וכאן הי' כדאי' בכתובות דף ע"ה ע"ש בתוס' ד"ה חדא וכו' וכיון דבמתנת שכ"מ אינה מתחלת אלא בשעת גמר מיתה נמצא דקודם מיתה הי' בחזקת המת ואמרינן אוקמא אחזקתי' אבל במתנת ברי שהוא מעכשיו ולאח"מ וקונה למפרע הגוף מיום המחנה נמצא דא"א לומר דאוקמי אחזקת דמרא קמא דהיינו החזקה שהוחזקה מאז קודם המתנה דא"כ הרי אתה צ"ל שקנה בשפת המתנה וזכה המקבל ואין לנו זכות ליורשים אלא אי נימא שקנה אח"כ נמצא אין כאן חזקת מרא קמא שפיר אמרינן כאן נמצא כאן הי' אפי' להוציא מן היורשי' א"כ י"ל דהכא מיירי במתנת שכ"מ אך בד"מ מביא בשם המרדכי פ' יש נוחלין ועיינתי שם שכ' שם ודוקא בנכסים ידועים כגון קרקעות וספרים ושאר חפצים המסוימי' וידועי' בעדים שהי' בשעת המתנה ולא בנכסים דאיכא לספוקי בי' וכו' הרי דמיירי במתנת ברי ובמטלטלי' ומשמע אפי' אין היורשים טוענים ברי ואפ"ה פסק דעל המקבל להביא ראי' ע"כ צ"ל דפליג אהך דינא דס"ס ר"ב וכן כתב הש"ך בח"מ סימן סמ"ך דאיכא פלוגתת הפוסקים בזה. עיין בח"מ סי' רכ"ד שני הדיעות שם גבי כל מי שנולד ספק ברשותו אי מוציאין ממון מחמת חזקה דכאן נמצא וכאן הי' ועמ"ש לעיל סי' ס"ח וצ"פ שלא הביאן האחרונים כלל חזה:
ג
(סעיף ג' אם מתו כל הכנים) יש להסתפק אם הי' לו בן ומת והניח הבן כמה בנים בחיי בעלה אם נימא כיון דהם באים מכח הבן נוטלת היא מחצה או נימא כיון דיכולים הבנים לומר מכח אבוה דאבא קאתינא כדאי' בב"ב דף קנ"ט ע"ב אינה נוטלת אלא כאחד מהם ונראה כיון דקי"ל בב"ב דף קמ"ג ע"ב דלא קרו אינשי לבר ברא ברא א"כ הוו בני בני' כשאר יורשים ונוטלת כשעת הצוואה ואם הי' לו שני בנים ואחד מת והניח בנים לא אמרי' כיון דבשעת מיתה אין לו אלא בן אחד כיון דלא קרו אינשי לבר ברא ברא דהיא נוטלת חצי הנכסי' דזה ודאי אינה סברא דלא עדיפא מבן הקיים דצריך ליתן חלק ליורשי אחיו ועיין לעיל סי' ק' ס"ק ז' אלא אמרי' דבן הבן יש לו כח אביו כאילו הוא קיים ונוטלת שליש: