אור ברסלב

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ

סימן קד

סימן קג

א

(סעיף א' ב"ד שמכרו להגבות לאלמנה וכו'). ובגרושה מבואר בחושן משפע סי' ק"ג סעיף א' דפליגי בה הרמב"ם והטור ועיין בחידושינו דף ק' שכתבנו דלפירש"י בקידושין דף מ"ב משמע דמתני' דשום הדיינים שפחתו וכו' מיירי בחיי הלוה ששמו נכסיו לבע"ח שלו ועמ"ש שם טעמו. וכן משמע מהא דמוקי למתני' בדברים שאין מכריזין דהיינו מטלטלים דקי"ל דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח וע"כ מיירי בחיי הלוה וע"ש בתוס' ד"ה אלו דברים שנדחקו בזה ומדקאמר הש"ס שם דבלא אכריז המכר בטל ומוקי מתני' בדברים שאין מכריזין א"כ מוכח דאפילו מן הלוה עצמו צריך הכרזה כדין יתומים:

ב

(סעיף ג' אבל אם לא בדקו בשומא) פי' הכ"מ שהכריזו אלא שלא עשו אגרת בקורת וכן משמע מדברי הרמב"ם בפי' המשנה דבעיא דוקא שהפליגו בדקדוק וחקירה בשומא. והקשה הב"ש דא"כ מאי מקשה הש"ס והא מדסיפא באכריז וכו' ה"ל לאוקמי רישא בדאכריז ולא עשו אגרת בקור' שהוא דקדוק השומא ונראה דס"ל להרמב"ם ז"ל דודאי צריכים ב"ד לעשות אגרת בקורת דהיינו לדקדק בשומא מאוד מכל מקום בדיעבד משמע מדברי אמימר דאינו טעות בדבר משנה אלא בלא הכרזה כלל דהוא מפור' בפ' שום היתומים א"כ י"ל דלפי הס"ד דאמרי' מדסיפא בדאכריז וכו' היינו משום דמפרש מתני' כן דסיפא היינו שעשו כדין שראוי לב"ד לדקדק ורישא היינו שעשו שלא כדין א"כ אין לפרש מתני' בהכריזו דלא נרמז זה במתני' דכיון דע"כ לא עשו כדין משמע נמי אפילו לא הכריזו כלל וע"ז משני לעולם רישא וסיפא בדאכריז ר"ל אפילו אכרוז מקחן בטל אם טעו בשתו' והיינו דכול' מתני' מיירי שעשו כדין אלא דמיירי בדברים שאין מכריזין כפירש"י א"כ אין חילוק בין אכריז או לא אכריז להכי נקט במתני' סתם ואף שעשו כדין כיון שלא עשו אגרת בקורת מכרן בטל ולפ"ז בעשו אגרת בקורת אפי' במקו' שאין מכריזין מהני דלא כמ"ש הב"ש לדעת הרמב"ם:

ג

(שם הותירו שתות או פיחתו שתות וכו') הנה מבואר בח"מ סי' רכ"ז גבי אונאת מוכר ולוקח דאזלי' בתר מקח היכא דהוו פחות משתות לגבי מקח ויותר משתות לגבי מעות וכן להיפך לעולם אזלי' בתר מקח שום דלעולם אדם נותן דעתו במקח. וכאן לענין מכירת ב"ד לא פירשו הפוסקים בכה"ג כגון שמכרה שוה ס' בנ"א. ולכאורה הי' נראה דמדסתמו מסתמא הדין כמו התם אלא דחזינן במכרה שוה ק' בר' או ר' בק' בהכריזו המקח קיים. משמע דאזלי' בחר מעות ג"כ דאל"ה קשה דהא במכרו שוה מאה במאה וששים המקח קיים אע"ג דהוי יותר מפלגא של שיווי החפץ ובמכרה שוה ר' בק' המקח בטל אע"ג דלא הוי אלא פלגא דחפץ א"כ י"ל דלענין ב"ד אין חילוק וה"נ י"ל לענין שתות אך דבח"מ סי' קכ"ו לדעת הפוסקים דבפלגא הוי ביטול מקח בקרקעות לא חילקו ג"כ הפוסקים בין חצי דמי הקרקע או חצי שיווי הקרקע ועיין בחידושינו שכתבנו דמלשון הירושלמי משמע דאזלי' בתר הקרקע דוקא:

ד

(שם וכן אם לוו וכו') נראה לדעת הרמב"ם ורמב"ן דס"ל דהא דפיחתו שתות או הותירו אף ע"ג דמתאנה לוקח היינו דוקא שהורידו הב"ד את הבע"ח לשומא וכן משמע מפירש"י בקידושין אם כן קשה למאי דמשני, מתני' דשום הדיינים כגון שמכרו לצורך כרגא ומזוני וקבור' דאין שייך לומר באלו ששמו למלך קרקע ולבנות הקרקע שיזונו ממנה וכן לקבורה אע"כ צ"ל לפי דעתם דמיירי ג"כ שלוו לצורך אחד מאלו ואח"כ שמו הב"ד לאותן התלוי' בחובם ואפ"ה א"צ הכרזה כמ"ש התוס':

ה

(סעיף ו' ואם הטע' הלוקח עד שתו' וכו') עיין בהרא"ש שתמה ע"ז דבשתות עצמו למה יהא מקחו בטל יותר מאדם אחר ועמ"ש בחידושינו דכיון דאסור לטעות שתות ממילא בטל השליחות משום דאין שליח לדבר עבירה ולפ"ז משמע בפחו' משתות אין בו עבירה אבל הרא"ש נסתפק בזה כמבואר בח"מ סי' רכ"ו.

תוכן העניינים

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה