אור ברסלב

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ

סימן קב · יג

יב

(שם ע"ד רבים) הרמב"ם לא כתב ע"ד רבים. ונראה דס"ל דלמסקנא הפי' הוא שלא יגרשנ' עד שידור הנא' ויאמר בשעת גירושין שבשביל הנדר הוא מגרשה וקי"ל לעיל סי' יו"ד ס"ו ע"ש בב"ש ס"ק י"א דבין לתירוץ הדרישה בין לתירוץ הט"ז שם המגרש משום נדר א"י להחזירה אם כן ליכא חשש שאלה דאפי' אם ישאל אסור להחזירה וע"כ לפי הס"ד דמוקי פלוגת' דר"י ור"א ביש לו הפרה היינו למ"ד בהשולח דלא חיישי' לקלקולא אבל למסקנא א"ב לדור ע"ד רבים אלא שמדירה כשמגרש' והא דלא תיקנו שתדור היא קודם גירושין דהמגרש משום נדר שלה פשיטא טפי שלא יחזיר ז"א דכבר כתבו התוס' שלא קנסוה ותו דקודם גירושין י"ל דאין תקנה בהדרתה דשמא יפר ואחר כך יגרש כנ"ל. ותו דא"א לתקן שלא יגרש עד שתדור אם ירצה לגרש בע"כ והוא לא תרבה לדור מה יעשה עוד נלע"ד דיש לפרש לפי הס"ד דמוקי ע"ד רבים היינו משום דקי"ל במוציא משום נדר אם כנס אינו מוציא אם כן י"ל לפי הס"ד דפליגי ר"א ור"י במדיר ע"ד רבים ע"כ הטעם משום דחיישינן שמא יעבור ויחזירנה ובהא מתרצא קושיות התוס' דלא מדרינן לה משום דקי"ל בנדר ע"ד רבים במקום מצוה נשאלין עליו ועיין בי"ד סי' רכ"ח סעיף כ"א בהג"ה דבמקום שלום איש ואשתו מותר לשאול אם כן כיון דבמחזיר גרושתו נמי מצוה קעביד אם כן יש לחוש שישאל וישא אותה אבל כיון דמגרש משום נדר לא יחזור לכתחלה תו ליכא מצוה ומהני על דעת רבים שאין יכול לישאל אבל בנדרה היא א"א קודם גירושין דאם כן לא תרבה לידור לא יוכל לגרש בע"כ כנ"ל ואחר גירושין קודם גביית הכתובה אפי על דעת רבים לא מועיל דיש לו התרה לדבר מצוה וכל זה לפי הס"ד אבל למסקנא א"ב זה דלא חיישינן שמא יעבור ותו דיכול להתרות בו דקי"ל לעיל דלאחר התראה אם כנס מוציא וע' בסמוך:

וכן אם הקדיש כבר הקשה הש"ך בסי' רנ"ה על הכ"מ דנדחק מאוד ליישב דברי הרמב"ם דכ' וכן המקדיש נכסיו וגירש את אשתו ידירנה וכו' דהוא דלא כמסקנא דש"ס בערכין דף כ"ג דלר"י וב"ה א"צ ומ"ש הכ"מ דס"ל כרב הונא מ"מ הוא נגד המסקנא ע"ש בש"ך שהאריך למעניתו ולענ"ד נראה ליישב והוא דיש לדקדק לשון הרמב"ם ז"ל דברישא גבי ערב כתב המגרש את אשתו ידירנה הנאה וכו' ובסיפא כתב המקדש נכסיו וגירש את אשתו ולא כתב לשון ומגרש כמו ברישא וכן בפ"ז מהלכות ערכין דף י"ז כתב המקדיש נכסיו ואחר כך גירש אח אשתו וכו' אינו גובה פד שידירנה ונראה דס"ל להרמב"ם דבאמת עיקר פלוגתא דר"א ור"י במתני' היינו דר"א אמר כשיגרשנה ידור הנאה היינו דמוטל על הב"ד שלא יגרשו אלא אם כן נדר תחלה וכדאי' גבי משה בר עצרי אטו כל דמגר' בבי דינא מגר' אלמא דהדבר מוטל על הב"ד והטעם בזה דדוקא קודם גירושין מוטל על הב"ד ולא הטילו הדבר על שעת הגביה וכ"ש בערב שיחוש לעצמו עד שידור כבר כתבתי דעיקר התקנה שידור קודם גירושין משום דאז אסור להחזירה משא"כ בנדר אפי' על דעת רבים יש לו התרה לדבר מצוה והחזרה בעצמו הוא דבר מצוה ובזה מיושב מה שהקשו התו' דמאי עצה דאביי הא לא ישלם עד שידור הנאה דבאמת לעולם יש לו התרה ואע"פ כן א"א למנוע פריעת כתובה מטעם זה כדמשמע לפי הס"ד בערכין דאם א"א צריך לשלם אבל הב"ד יש להם תקנה דהמוציא משום נדר לא יחזיר בשום אופן לכך אמר אטו כל דמגרש וכיון שגירש אפי' אם יצטרך להדירה יש לו התרה כיון דהוי דבר מצוה כנ"ל ובזה פליגי במקדיש דר"א ס"ל שלא הטילו על הב"ד בשעת גירושין דאם תבא לגבות ידירה אז או היא תדור ואין לחוש שמא ישאלו דאם רוצה לשאול יכול לשאול על ההקדש אבל עכ"פ כשתבא לגבות בריך להדירה דלא שייך לומר דאי בעיא שאיל דשמא אינו רובה להטריח כדס"ל לר' הונא בבריא דחיישינן דעושה קנוניא משום דמי יימר דמזדקק ליה חכם וחושש לטירחא כמ"ש התוס' הכא והיינו דדקדק הרמב"ם בערב וכתב כשמגרש והוא כלישנא דמתני' דמיירי הכל בשעת גירושין אבל במקדיש כ' כשכבר גירש ובאת לגבות והיינו כר' יהושע וכדר' הונא כנלע"ד נכון:

תוכן העניינים

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה