אור ברסלב

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ

סימן קב · ד

ג

(שם בהג"ה וי"א אפי' אם תפסה וכו') מהר"ם הביאו המרדכי דקדק כן מלשון הרי"ף שכתב גבי מטלטלין לבע"ח יהבינן לאשה לא יהבינן ולא קאמר דבע"ח קודם לאשה מכלל דאפי' קדמה ותפסה מוציאין מודה וכתב הב"ש כיון דאין אלא מיתור לשון י"ל הרי"ף אתי להורות תפיסה שלא בב"ד לא מהני ומנ"ל לרבו' אם תפסה בב"ד אך המעיין במרדכי שם יראה דלא מיתורא לחוד נפקא לי' אלא מלשון הש"ס דר"פ מי שהי' נשוי מדקתני הראשונה קודמת לשני' ולא קתני הראשונה יש לה ושני' אין לה מכלל דאי קדמה שני' ותפסה וכו' אלמא אי הוי קתני הראשונה יש לה ושניה אין לה משמע אם קדמה שני' ותפסה מוציאין מידה עכ"ל והתם מיירי ע"פ ב"ד כדקאמר שם ש"מ ב"ח מאוחר שקדם וגבה וכו' דמיירי בקרקעות שגבה ע"פ ב"ד ואפ"ה משמע מלשון אין לה דמוציאין מידה מיהו נראה דדעת הרא"ש דס"ל דתפיסה בב"ד מהני בקרקעות ובמטלטלים אפי' שלא ברשות ב"ד משום דאי הוי אמר בש"ס דבע"ח אית לי' ואשה לית לה הוי משמע באמת כדברי מהר"ם כסוגיא דר"פ מי שהי' נשוי אבל לשון לאשה לא יהבינן משמע איפכא כמ"ש בחידושי' דאנן לא יהבי' לאשה משום דכשתגבה ע"פ ב"ד לא יוכל הבע"ח אח"כ להוציא ממנה כדאית' בח"מ סי' ק"ד דאין מגבי' לבע"ח מאוחר כשלא יוכל המוקד' להוציא ממנה אח"כ. והנה נסתפקתי לדעת מהר"ם ואחרונים דאפי' תפסה מפקינן מינה אי דוקא בתפסה לאחר מיתה דגם אבלה אינו מועיל אלא משום תקנת הגאונים אבל בתפסה מחיים דמהני מדינא דש"ס אצלה לא נימא דמשום תקנת הגאונים שתקנו דבע"ח גובה מהם מוציאין ממנה ונותנים לבע"ח ואין ראיה מתשובת מהרי"ו סי' ל' דשם לא תפסה מחיים אף שהיה ברשותה דהא בעינן דוקא כשתבעתו מחיים כדאיתא בכתובות דף פ"ה בעובדא דמלוגא דשטרא מכ"ש דהתם אמרה בחיי הבעל שהיא רובה לפרוע להב"ח ע"ש וכה"ג יש להסתפק בכתב לה בכתובה מטלטלין בלא אג"ק אף דכתב הח"מ בס"ק ב' דמשמע מל' הפוסקים דאף דשיעבודו מדינא דגמרא אפ"ה בע"ח קודם מ"מ יש להסתפק בתפסה אי אלים תקנת הגאונים כ"כ להוציא מידה ועוד נלע"ד די"ל דלפמ"ש הר"ן בר"פ אלמנה ניזונות דאף דקי"ל דתפיסה לאחר מיתה לאו כלום היינו דוקא בתפסה מטלטלים אבל בתפסה מעות מועיל והביאו הבית שמואל לעיל סימן ב"ג אם כן אפילו בתפיסה לאחר מיתה היכי דתפסה מעות יש לומר דאין מוציאין ממנה ואין ראיה ממה שדקדק מהר"ם מלשון הרי"ף דמבואר בדבריו דמיירי במטלטלין ואם כן קשה על מהרי"ו בעובדא דידי' דמיירי במעות כמבואר שם מנ"ל דלא מהני תפיסה מיהו למ"ש לעיל סי' צ"ג דבעי' דוקא תפיסה מרשות הרבים או מסימטא אבל הכא דהוי ברשות היתומים י"ל דלא מהני תפיסה מדינא דש"ס אבל לפמ"ש הב"ש בס"ס צ"ג ס"ק מ"ג די"ל דבמעות מהני תפיסה אפי' מרשות היתומים קשה ועוד נלע"ד די"ל לפ"ז דאפי' במטלטלים יכול' לתפוס לצורך מזונותי' כיון דקי"ל לעיל סי' צ"ג ס' כ"ג דמהני תפיסה לאחר מיתה מדינא דש"ס י"ל דלא אלים תקנת הגאונים להוציא ממנה ואף שכתב בהג"ה דא"י לומר שתהי' נזוני' מ"מ צריך ליתן לה כתובתה או מזונו' ואין ראיה מלשון הפוסקי' דהרי"ף ז"ל מיירי בחיי הבעל וכ"ש לפמ"ש דבלשון הפוסקי' משמע שתפסה לכתובה ע"פ ב"ד א"כ י"ל דמיירי דכבר אבדה מזונותיה כדין התובעת כתובתה בב"ד מ"מ נראה דלא שייך בזה תפיסה מטעם שכתב מהרי"ו דא"כ נעלת דלת וכו' דהאשה תחזיק וכו' וצ"ע וע' בב"ש ס"ק ה' דכ' דאין ראי' מלשון הרמב"ם ר"פ י"ז מהל' אישות שכתב לעולם כל שזכה במטלטלים כדי חובו או כדי כתובה אין מוציאין וכו' ואין דבריו מובני' לי כלל אבל העיקר דמלשון הרמב"ם אין ראי' דמ"ש כדי כתובה היינו בשתי כתובות שתפסה אחת מהם תדע דהא כתב ברישא שם דכשלא תפסה חולקין והיינו ע"כ בשתי כתובות דבכתובה ובע"ח הא כתב אח"כ דאשה נדחות מפני בע"ח:

תוכן העניינים

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה