הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן קב · א
(סעיף א' מי שמת ואלמנתו וכו') נראה הא דנקט באלמנה יותר מגרוש' דטובא קמ"ל דאע"ג דקי"ל דנכסי בחזקת אלמנ' קיימי ויכולה למכור שלא בב"ד משא"כ בבע"ח אפ"ה לבע"ח יהבינן עמ"ש התוס' בדף פ"ו ע"א לתירוץ קמא דדוקא בגרושה מיירי אמימר ולא באלמנה וכתבו שם הטעם משו' דלא שייך נעילת דלת באלמנה דלא שכיחא נראה דהוצרכו לזה הטעם ולא פי' כנ"ל משום דקושייתם שם מהא דאמר בדף פ"ד דלכתובה יהבינן משום חינא והתם לא שייך דנכסי בחזקת אלמנה קיימי כיון דמיירי שם במטלטלין אבל הרמב"ם לית לי' הך סברא וס"ל דמיירי באלמנה ואע"ג שהנכסים בחזקתה מוציאין ממנה מ"מ נראה די"ל דדוקא לפסידא דידה לא חיישי' אבל אם כבר מכרה אלמנה שלא בב"ד אין יכול בע"ח להוציא מיד לוקח דלא שייך בי' יותר ממה שהאיש רוצה לישא וכו' ולפ"ז י"ל דהיינו דקאמר לאשה לא יהבינן אבל אם כבר חכרה אין יכול הבע"ח להוציא מיד לוקח ומ"מ צ"ע בדין זה דלא חילקו הפוסקים ואפשר דס"ל דעכ"פ לא שייך נעילת דלת בלוקח אך לענ"ד נראה דלא אלימא סברא. זו להוציא מיד הלקוחות וכ"ש לדעת הרא"ש דס"ל דמהני תפיסה דידה נראה יותר דמה שמכרה ע"פ רשות חז"ל ה"ל כתפיסה כמ"ש לעיל סי' צ"ג מיהו נראה פשוט דבמלוה ע"פ אף לדעת מהר"ם לקמן בהג"ה דכתבנו שם דלרב האי גאון מע"פ קודם אפי' ביוצאי' ביום א' וכ"ש אם מע"פ קודמת מ"מ אם מכרה האשה אפי' המלוה בע"פ מוקדמ' א"י לטרוף מן הלוקח ויש להוכיח זה מדברי הירושלמי שהביא הרא"ש בר"פ אלמנה גבי מתני' דמכרה כתובתה או מקצתה אם באת מלוה בעדים אומרת למזונות מכרתי ואם באת מלוה בשטר אומרת לכתובה מכרתי (ועיין מ"ש בסי' צ"ג סעיף כ"ב) מ"מ משמע מירושלמי דמלו' ע"פ אפי' מוקדמת עכ"פ אינה יכולה לטרוף אם מכרה האלמנה כבר כיון דמלוה ע"פ ל"ל קלא כדקאמר אם באת בעדים אומרת למזונות מכרתי אע"ג דבע"ח קודם למזונות אפ"ה אם מכרה כבר אין יכול מלוה ע"פ להוציא מיד הלוקח כ"ש הכא דמכרה לכתובה. ומזה יש ללמוד דאפי' במלוה בשטר ה"ל כתפיסה: