הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן צב · ג
(שם ואז יהיה מכרה ומתנתה קיים) מלשון הש"ע משמע דוקא לענין מכירה אבל לא לענין פירו' כמ"ש הכ"מ וב"ה. אבל דעת הה"מ שכל שקנו מידה אף לאחר נשואין מהני אף לפירות ולכאורה משמע כדברי הה"מ מדלא משני מתני' בקנו מידה לאחר נשואין כדמשני כן הש"ס שם דף צ"ה. ודוחק לומר דסוגיא דלעיל אתיא כר' יוסף דס"ל מדו"ד קנו מידו דהוא דלא כהלכתא וכן משמ' בר"פ הזורק ובחזקת הבתים מדלא משני הכי אלא ודאי דא"כ אפי' פירות בכלל ולפמ"ש לעיל דבקנו מידו לאחר נשואין מוכרת אפי' לכתחלה י"ל כר"פ הכותב דאתי שפיר כדעת הכ"מ דהא דלא מוקי בקנו מידו משום דא"כ מוכר' אפי' לכתחלה ויותר נראה דהא דמהני בקנו מידו היינו דוקא בנכסי' שנפלו כבר אבל בנכסי' שיפלו אח"כ אפי' אם יועיל בהם סילק כמו שיבואר מ"מ לא שייך בהו קנין דקי"ל אפי' במוכר לאחר ל' יום דאין מועיל בו ק"ס משום דהדר סודרי' למארי' ולפ"ז י"ל לפמ"ש המרדכי והג"א דפירות הוי כנכסים. שנפלו אח"כ א"כ אין מועיל בהם קנין ואפי' אם נימא דהיכ' דמסתלק בפירוש מפ"פ הוי כאילו מקנה הכח שיש בשד' לפ"פ. מ"מ לת"ק דמתני' דס"ל דאפי' במסתלק מפירות סתם אין לו פירות עד עולם מטעם דס"ל דאדם מקנה דשלב"ל כחו שיבואר לקמן והוי הפירות בכלל נכסים שנפלו לה אח"כ לענין פ"פ אפ"ה קנין לא מהני ביה וע"כ צריך לאוקמי בארוסה אך לפ"ז נלענ"ד יותר נכון שיטת הה"מ דאין חילוק בקנין דאפי' לאחר נשואין מסתלק מכל מילי. ומה שהוכיח הב"ה ממ"ש הרמב"ם בפ' כ"ב דין ז' התנה עמה אחר נשואין שלא יהי' לו דו"ד בנכסי' ולא בפ"פ עד עולם והתם מיירי בקנין ואפ"ה הוצרך ולא בפ"פ וכו' ולפמ"ש נראה דאדרבא משמע כהה"מ מדדילג הרמב"ם פירות והזכיר ס"פ היינו משום דקנין מהני אפי' בנשואה לפירות שיש לבעל קנין פירות בנ"מ אבל לפ"פ הוי לי' כנכסים שנפלו אח"כ וכמי שיבואר לקמן בס"ד בשיטת הרמב"ם ואין מועיל בהם קנין דהדר סודרי' למארי' אם לא שפירש בפירוש פ"פ דהוי כאילו מפרש שמסלק עמה מכח שיש לו בשדה לפ"פ ולפ"ז י"ל דבארוסה ג"כ בקנו מידו אינו מועיל אלא לפירות ולא לפ"פ וכן משמע מדלא הזכור הרמב"ם שם בדין ב' בקנו מידה כשהיא ארוסה דמהני נמי לענין ירושה משום דקנין לא מהני בזה דהדר סודרי' למארי' ואפילו אם ניחא דמ"ש הרמב"ם בדין ב' אין לו בנכסים פירות לעולם כוונתו במ"ש לעולם היינו פ"פ עד עולם י"ל דוקא בארוסה דמהני סילוק אפי' בלא קנין ואין הקנין אלא לגלות דמכל חילי סליק נפשי' משא"כ בנשואה אבל יותר נראה דמ"ש הרמב"ם לעולם אפירות עצמן קאי כלשון הש"ס (דף פ"ג ע"ב) ואי כתב לה עד עול' ולא כתב פ"פ ה"א דלעולם אפירות קאי כפירש"י ע"ש: