אור ברסלב

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ

סימן צב · א

סימן צב

(סעיף א' אם מכרה ונתנה) כתב הב"ש דוקא מכרה כבר אבל אם לא מכרה יכול לעכב והוכיח מדהקשו התוס' והרא"ש דלר"ג בל"ו מכרה קיים בנכסים שנפלו משנתארסה אע"ג דהתם א"י למכור לכתחלה ש"מ דהכא נמי א"י למכור לכתחלה ולענ"ד דלק"מ דודאי אפילו נימא דמוכרת לכתחילה מ"מ לישנא דמתני' דמכרה ונתנה קיים משמע דכשלא כתב לה אפילו בדיעבד המכר בטל ואדרבא מוכח איפכא מדברי התוס' ר"פ הכותב ד"ה הכותב וכו' והא דתנן בחזקת הבתים וכו' ולא מפרשי דהתם קאי לר"ג דס"ל דבל"ז מכרה קיים וע"כ דקאי על פירי אלא ע"כ דאף לר"ג אין הוכחה דכוונת הבעל שתמכור לכתחלה וממ"ש התוס' שם ד"ה ר' אשי וכו' דמשמע מלישנא דמתני' שלא תמכור לכתחלה כבר כתב מהרש"א שם בפי' דבריהם דודאי אין שייך לומר דהבעל סילק עצמו מלכתחילה לדיעבד אלא ודאי היה כוונת הבעל שתמכור לכתחלה אלא דאנן מחמת ספיקא אמרי' שלא תמכור לכתחלה א"כ נהי דאיכא איסורא למכור לכתחלה אבל אין שייך לומר שהבעל יכול לעכב שלא תמכור דא"כ יצטרך לומר שלא היה כוונתו על המכירה אלא על פירי או ירושה א"כ עכ"פ תוכל למכור או על פירי או על ירושה באותו שיאמר שנסתלק ממנו אך נלע"ד דיש לומר דהא דלא תמכור לכתחלה הוא מטעמא אחרינא דאפילו אם כוונת הבעל על לכתחלה מ"מ כיון דמשני בכותב לה ועודה ארוסה והיינו משום דעדיין לא זכה בנכסים ומכרה ונתנה קיים בשעת אירוסין כמ"ש התו' להדיא בדף צ"ה ד"ה וכי כתב לה וכו' א"כ י"ל דלענין לכתחלה דאפילו באירוסין לא תמכור כדאי' לעיל סי' צ' וכיון שכבר זכה בנכסים לענין לכתחלה א"י לסלק באירוסין כמו אחר נשואין אע"ג דבנכסי' שנפלו לה עד שלא תתארס ונתארסה יכולה למכור לכתחלה מ"מ מתני' לא מיירי בנכסים שנפלו עד שלא תתארס דהא מוכח ממ"ש התוס' דמתני' אתיא כאמרו לו דר"ג ובנפלו עד שלא תתארס גם לאמרו לו בל"ו מכרה קיים כמ"ש התוס' ר"פ האשה שנפלו א"כ הי' מזה נ"מ לדינא דבנכסים שנפלו עד שלא תתארס א"י הבעל לעכב למכור לכתחלה וכן נ"מ בקנו מידו דמהני אף לאחר נשואין א"י לעכב למכור לכתחלה וצ"ע ולכאורה קשה דהא קאמר בש"ס (דפ"ג) ע"ב וכיון דאכלה לפירי פירא פירא מהיכ' ומשני בדשייר' משמע להדיא דיכולה לאכול הפירות כמ"ש הרא"ש להדיא והביאו רמ"א לקמן סעיף ד' וא"כ לכאורה משמע דיכולה ג"כ ליתן לאחר במתנה הפירות כמ"ש הח"מ בס"ק י' ולמה יגרע זכות הבעל בפירות יותר מנכסים עצמן דאין לה רשות למכור לכתחלה כדי שיהיה להבעל בהם פירות וירושה וה"נ אין לה לאכול ולכלות הפירות או ליתן לאחר כדי שיהיה לבעל בהם פירות וירושה ואין לחלק כיון דהפירות עדיין לא באו לעולם מהני אף לכתחלה דהא לשיטת הרא"ש שהסכים להרמב"ן דמתני' אתיא כר"ג ולענין נכסים שנפלו משנשאת ואפ"ה נקט במתני' דווקא בדיעבד א"כ ה"ה לפירות ולכאורה היה נראה בדוחק לחלק בין אכילה למכירה ונתינה דאף שרשות בידה לאכול אבל ליתן לאחר אין לה רשות דלא כח"מ בס"ק יו"ד ובזה א"ש לשון ריא"ז שהביא הח"מ בס"ק ה' ונראה בעיני שאין לו שום זכות במעות אלא היא עושה בהן כל חפצה משמע בהדיא דיכולה לכלות המעות ולאכול אותם וקשה נמי למה יגרעו המעות מן השדה עצמה שלא תמכור לכתחלה ולפמ"ש דיש חילוק בין אכיל' לנתינה לאחר א"ש דאע"ג דאין לה רשות ליתן לאחר מ"מ יכולה לאכול אותם לפי זה היה נפקא מיניה טובא דאם הכניסה לו מעות או פירות נ"מ יכולה לאכול אותם וצ"ע שלא הזכירו הפוסקים ואפשר לומר דבאמת זהו טעמו של הרמב"ם לקמן בסעיף ד' דס"ל דמוכרין הפירות ולוקחין בהן קרקע וכו' ואינה יכולה לאכול לכתחלה והיינו משום דמשוה אכילה למכירה וכי היכא דאינה מוכרת לכתחלה ה"נ הפירות כיון שיש לו בהם פ"פ יש להפירות דין נ"מ שאסורה לכלות אותם לכתחלה.. ולפי טעם שכתב מהרש"א ז"ל דהא דאסורה לכתחלה למכור היינו משום ספיקא אבל דעת הבעל ודאי הוא על לכתחלה יש ליישב בזה מה שהקשו על הרמב"ם דהא מפורש בש"ס דקאמר ולטעמיך הא דתנן ר' יהודא אומר לעולם וכו' כיון דאכלינהו לפירי וכו' משמע דיכולה לאכול הפירות די"ל דקושי' הש"ס הוא על הא דאמר ר"י דאם כתב דו"ד אין לי בנכסייך ובפירותיהן ובפ"פ ולא כתב עד עולם יש לו פפ"פ ואם מתה יורשה אמאי הא כיון דודאי הסברא נותנת דדעת הבעל הוא על לכתחלה כמ"ש מהרש"א א"כ למה כתב פ"פ כיון דאכלינהו וכו' דהא דעתו היה שתמכור לכתחלה ה"ה לאכול לכתחלה דמכירה ואכילה שוין בפירות וניחא דע"כ דעתו הי' בנכסייך לענין ירוש' אבל לא לענין מכיר' ונתכוון כדי שיהיה הכל בתורת נ"מ שיהיה להבעל מהן פפ"פ אע"כ צ"ל דכוונת הבעל היה בדשיירא וכל זה הוא לדעת הבעל אבל אנן מחמת ספק אחרינן שלא תמכור ולא תאכל לכתחלה ועמ"ש עוד לקמן בזה בשיטת הרמב"ם והנה לכאורה הוה נראה לפ"ז לדינא היכא דכתב לה דו"ד אין לי בנכסייך ובפירותיהן ובפ"פ עד עולם יכולה למכור לכתחלה כיון דדעת הבעל הי' על לכתחלה אלא דאנן מהמת ספק אמרי' שלא תמכו' לכתחיל' א"כ בזה אין שים ספק דאין להסתפק דכוונת הבעל בנכסייך הי' לענין פירו' דא"כ למה כתב בפירותיהן דא"ל דבפירותיהן היינו פ"פ דא"כ כיון שכבר כתב פ"פ עד עולם למה כתב עוד ובפ"פ דהא קאמר הש"ס שם דאיצטריך ובפ"פ דלא נימא עד עולם אפירות קאי ואי נימא דפירותיהן היינו פ"פ א"כ למה הוצרך לכתוב עוד ובפ"פ ואין להסתפק דכוונת נכסייך היינו ירושה דאם נימא כן כשיטא שמוכרת לכתחלה כיון שאין להבעל שום זכיה בנכסי' לא לענין פירות ולא לענין ירושה מיהו י"ל דאפ"ה אינ' וכולה למכור משום ריוח ביתא כמו שיבואר לקמן מיהו היכא דכתב בחייך ובמותך דע"כ בנכסייך היינו לענין מנורה אם כן לדעת מהרש"א ז"ל דדע' כבעל לעולם לכתחלה יכול' למכור לכתחלה:

תוכן העניינים

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה