הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן פח · ז
(שם ואם הוצאה יתירה על השבח וכו') דה"ל כיורד שלא ברשות צ"ע אם הוא דיקא מחמת תקנתא דרבנן אבל אם הוא הוציא ברשותה דינו כיורד ברשות דלא גרע מאחר שיורד ברשות ובזה הוי א"ש לשון הש"ס גבי האי אתתא דנפלו לה ת' זוזי בי חוזאי וכו' א"כ ה"ל הוציא ולא אכל ישבע כמה יוציא ויטול דלכאורה אין הלשון מדוקדק דהא קאמר הש"ס עלה דמתני' דקתני ישבע כמה יוציא והוא שיש שבח כשיעור הוצאה והכא דהשבח הוא כמ"ש הטור ששמין המעות כחה שוה כאן יותר ממה שהיו שוין כשהיה שם א"כ ע"כ לא הוי שבח כלל המעות וההוצאה הי' יותר מן המעות ואיך קאמר סתמא ישבע כמה הוציא והל"ל שיטול רק כשיעור השבח ולפמ"ש י"ל כיון דבעל בנכסי אשתו צריך הרשאה א"כ מסתמא הי' בהרשאתה ונוטל כל הוצאתיו ולפ"ז הי' אפשר לומר דאפילו לא גירשה דלא נזכר בעובדא זו שגירשה אלא כיון שהלך בהרשאתה אמרי' מסתמא לא נחית אדעתא דפירי ויכול ליקח כל הוצאתו כמ"ש לעיל והא דהוי סבר ר' אמי דהוי כאכל דינר היינו כיון דאכל דינר גלי' דעתי' דנחית אפירי אך זה לדעת הרשב"א אבל לדעת תה"ד לעיל בסי' פ"ה סעיף ד' דבמעות מזומנים א"צ הרשאה אין זה מוכרח: