הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן פח · ג
(סעיף וי"ו נטלתו עם פירותיו) כתב הח"מ דמיירי לענין נצ"ב ונסתפק אם נוטלת בחצר או במעות מחמת שבח בית אבי' ולענ"ד ז"א וכבר השיג עליו הב"ש והדין עמו דלא מבעיא לפי הדין שהי' בזמן הש"ס דשמו בשעת הנשואין הנכסים ובשעת גירושין הנכסים של צ"ב והבעל צריך להשלים אם הוזל א"כ פשיט' דאין שייך כאן דין זה דשמו כחו שהיא עם פירותי' וכן בשעת גירושין אלא אפי' לפי המנהג דבעושין מעין מלאכתן נוטלתן כמו שהיא נראה דאין ללמוד בנצ"ב מנ"מ דבשלמא בנ"מ דנוטלתן משעת מיתה וגירושין ממש שפיר י"ל דעשו תקנה כמו שהן הנכסים בשעת מיתה וגירושין זכתה בהם הן שיהו עם פירות או זולתם אבל בנצ"ב דקי"ל דהן ברשות היורשים בשעת גביי' כדאי' בר"פ אלמנה לכ"ג דעבדי צ"ב אוכלי' בתרומה בשביל היורשים וא"כ פשיטא דהפירות הם של היורשי' עד שעת גביי' א"כ האיך שייך לומר שיהי' רשות ביד האלמנה לגבות נצ"ב בשעה שהם עם פירות א"כ לעולם תעשה כן שלא תגבה עד שתהי' השדה בקמותי' סמוך לקציר ותרויח הפירות אלא דבהא בודאי לא תיקנו וכיון דביציאתן ע"כ שמין עם הפירות ומה שגדל כבר ברשות היתומי' הוא שלהם ה"ה בכניסתה דהא קי"ל בנ"מ כר"ש דהשוו מדותיהם בכניסה ויציאה ואין לתמוה וכי יהי' נ"מ עדיפי מנצ"ב דבנ"מ כשהכניסה שדה מליאה הפירות לבעל ובנצ"ב יהיו לאשה דהיינו שישומו אותן כמות שהי' באמת אין זה קושיא דה"נ מצינו בעיילא לי' גלימא וכיוצא דמכסי עד דבלו דכל זה נחשב בכלל פירות ובהכניסה לנצ"ב גלימא צריך לשלם מה שבלו מחמת דמכסי בה גם מה שנסתפק אם נוטלתן ונותנת דמי' מפני שבח ב"א לא ידעתי מה שייך שבח ב"א בפירות הנאכלים במחוברי' יותר מן שכבר נתלשו: