הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן פו · א
(סעיף א' בהג"ה ואם אמרה של פלוני הם וכו') כבר כ' לעיל דעת הדרושה דשל פלוני עדיף טפי מאם טוענת שנתן לה ע"מ שאין לבעלה רשות בו וגם הרמב"ם מודה דנאמנת לומר של פלוני הם וכן התוס' והרא"ש שכתבו דנאמנת לומר של פלוני מודים דאינה יכולה לומר שלי הם שנתן לה ע"מ שאין לבעלה רשות בו ואין חילוק בין טמונים לגלויים וחולק על הרמ"א לעיל סי' פ"ה סעיף י"ב דמחלק לדעת הרא"ש בין מעות גלויים לטמונים אבל באמת אחר העיון נלע"ד דדברי הרמ"א ברורים ומוכרחים דע"כ מ"ש התוס' והרא"ש בב"ב בדף נ"א ע"ב בד"ה קיבל מן האשה וכו' נראה דאם אמרה האשה חן לפלוני שהם שלו דנותן לה דנאמנת במיגו דאי בעי שקלה וכו' משמע הא לאו הכי לא הוי מהימנא לומר של פלוני וכן מוכח התוס' אח"כ וז"ל והא דמפליג בסמוך בדביתהו דרבב"ח בין מהימנא ללא מהימנא ה"מ בשעת מיתה דלית לה מיגו וכו' הרי להדיא דטענה של פלוני בעצמו אינו טענה ומשמע עוד מדבריהם דס"ל דג"כ אינה נאמנת לומר שניתן לה במתנה ע"מ שאין לבעלה רשות בו דאלא"ה למה להו למימר דאי בעי שקלא איהי מיניה ויהיב ליה הל"ל בפשיטות דנאמנת במיגו דאי בעו אמרה שלי הוא ואני נותן לו במתנה ואפי' אי נימא דס"ל דלענין ירוש' אפי' אם ניתן לה באופן המועיל שאין לבעלה רשות בו ואפ"ה הבעל יורש מ"מ משמע דלא הוי הבעל כלוקח מתקנת אושא מיד שניתן לה דאם כן יהיה אסור במודר הנאה מחתנו כמ"ש לעיל סימן פ"ה ותו דבעובדא דביתהו דרבב"ח למה לא תאומן בשעת חליו לומר של פלוני הם במיגו דשלי הוא ואני נותן לו במתנת שכ"ח כיון דע"כ לא הוי כלוקח כנ"ל ותו דהא קי"ל דיכול להקנות באודיתא כדאית' בב"ב דף קמ"ט בעובדא דאיסור גיורא א"כ אם נאמנת לומר שלי הוא יכולה להקנות לו באודיתא א"ו משמע דס"ל להתוס' דאינה נאמנת לומר שלי הוא ומ"ש התוס' שם דאפי' אומר הבעל שהממון שלו אינו יכול להוציא חידו מדקאמר יחזיר לאשה דהל"ל יודיע לבעל וכו' היינו שאינו נאמן לומר שגוף הממון שלו אבל לפירות הוא בחזקת הבעל והא דיחזיר לאשה וא"צ להודיע לבעל משום הפירות היינו משום דבודאי במעות גלויים אין שייך להצריכו להודיע לבעל כיון דהבעל יודע מהם ומניחו בידה ומה שכתבו התוספות יודיע לבעל היינו במעות טמונים דבהכי מיירי הברייתא אם כן לענין פירות דקיימא לן בנכסים שאינם ידועים דאין להבעל פירות מהם ממילא דא"ב להודיע לבעל דאין חיוב על שום אדם להודי' לבעל מנכסים שאינם ידועים כדי שיהיה לו פירות ממילא דא"צ להודיע לבעל כיון שהדין כן דאין לו פירות משא"כ לענין הגוף ואין לחוש שמא היה בתחלה מעות גלויים וזכה בהם הבעל ואח"כ הטמינה דכולי האי לא חיישינן והא דלא כתבו התוס' כפשטיה כיון דמיירי במעות טמונים דקי"ל דמכרה ונתנה קיים כ"ז שלא נודע לבעל א"כ למה לא יתנו לפלוני ז"א דהא קי"ל דלכתחלה לא תמכור כדאית' לקמן סימן צ' סעיף י"א אבל עכ"פ איכא מיגו דאי בעי שקלי מיניה ויהיב ליה וזה נראה דעת הטור שכתב ג"כ כלשון התוס' דאם הוא בריאה ואמרה של פלוני נאמנת במיגו דאם היא רוצה תקחנו וכו' משמע דאינה נאמנת לומר שלי הוא ולא של פלוני אם כן קשה טובא מ"ש הטור אח"כ בשיטת הר"ש והרא"ש שאפי' תקפה מבעל נאמנת לומר שלי או של פלוני ע"כ צ"ל דהטור מחלק בין מעות טמונים לגלוים לענין פירות גם כן כמו שכתב רמ"א וכן נראה לענ"ד מדברי התוספות והרא"ש דבמעות גלוים נאמנת לומר של פלוני להפסיד הבעל פירות מדכתבו בסוף דבריה' באשה הנושאת ונותנ' בתוך הבית או שמפקיד בידה כל אשר לו והיא אומרת של פלוני עליה להביא ראיה דע"כ לא מיירי באין הבעל לפנינו דמה"ת לא יתן לפלוני ולא יחזיר מה שנתנה לו כיון שהבעל האמינה כמ"ש הח"מ בס"ק וי"ו ז"ל ודאי דכל זמן שאין הבעל מעכב אין לו להיות אפטרופוס של הבעל וכו' וע"כ צריך לומר שהבעל מעכב שלא ליתן לה או לפלוני משמע דאם אינה נושאת ונותנת בתוך הבית א"י לעכב ויכול ליתן לה או לפלוני אע"ג דכבר הוכחנו מתחלת דבריהם דאינה נאמנת אלא דהתוס' בתחלת דבריהם מיירי במעות טמונים כפשטא דברייתא ובסוף דבריהם מיירי במעות גלוים כמשמעות המשך דבריהם הרי מבואר היטב כדברי הרמ"א ז"ל:
הן אמת דמשמע מדברי התוס' ג"כ שיש סברא לומר דשל פלוני עדיף טפי כדעת הדרישה דהרי כתבו ואם תקף הבעל מידה שוב אינה יכולה להוציא מידו ולומר של פלוני מדאמר לעיל לוה מן האשה אין לה עליו כלום ואם היתה נאמנת לומר של פלוני תהא נאמנת ג"כ לומר שלי הם במיגו דאי בעי אמרה אחרים הפקידו בידי עכ"ל משמע דהוי מצי למימר דאחרים הפקידו בידי עדיף טפי וכן משמע מסוף דבריהם גבי אשה שנושאת ונותנת בתוך הבית שכתבו ולא מהימנינן לה במיגו דאי בעי אמרה שהיא נפקדת משל אחרים הרי דה"א דנפקדת משל אחרים עדיף טפי. אמנם העיקר בזה דהתוספת עצמן כוונתם לזה דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי ובתחילה הוכיחו דאפילו אי של פלוני גריע אפ"ה נאמנת במיגו דאי בעי שקליה ובסוף כתבו דאם תקף הבעל במעות טמונים או באשה הנושאות ונותנת בתוך הבית אפילו אי נימא דשל פלוני עדיף אפ"ה אינה נאמנת מ"מ מוכח מדברי התוס' בהא דלא מהימנא כשאמרה בשעת מיתה של פלוני דאינה נאמנת במעות טמונים אפילו לענין פירות וע"כ הסוברים דנאמנת לומר של פלוני היינו דוקא במעות גלוים. ועתה נשוב לפרש דברי הש"ע דכתב ואם קיבל יחזור לאשה וכו' וכתב הרמ"א דאם אמרה של פלוני הם נאמנת ולכאורה לדברי הרמב"ם אפי' אם הוא ביד האשה אינה נאמנת לומר של פלוני כנ"ל ואפילו לדעת הרא"ש הא כתב רמ"א לעיל דבמעות טמונים אינה נאמנת לכ"ע א"כ ה"ל לחלק הכא ותו דמשמע דמיירי במעות טמונים דהא להכי אין מקבלין פקדון דיש לחוש שמא גנבה אלא העיקר בזה דצא מבעיא במעות גלוים אף לדעת הרמב"ם דאינה נאמנת מ"מ כל זמן שאין הבעל לפנינו אין אנו חוששין שמא גנבה וא"ב להודיע לבעל אלא במעות טמונים דאז ודאי לכ"ע אם יודע לבעל לא תהא נאמנת לענין פירות אלא כיון שהם טמונים הם בחזקת נכסים שאינם ידועים דאין לבעל פירות ואין חייב להודיעו לו כדי שיהיה לו פירות אע"ג דלכתחלה אין ליתן לאחרים מ"מ מהימנא במיגו דאי בעי שקלי' ויהיב ליה כמ"ש לעיל בדברי התוס' ולפ"ז הא דנקט יחזיר לאשה מ"מ הרשות בידו להודיע לבעל כמ"ש המגיד בשם הרשב"א לדעת הרמב"ם דרשאי להחזיר לאיש כיון שיש לו פירות ולדעת הרא"ש דאם תקף במעות טמונים נאמן להחזיק המעות לעצמו לגמרי אפשר דאין להנפקד ליתן להבעל לכתחלה מ"מ יכול להודיע לבעל כדי שיהיה לו לפירות ומתני' קמ"ל דרשאי להחזיר לה בלא ידיעתו ומ"ש הרמ"א בהלכה אשה למדה"י וכו' לא יתנום לו וכו' לכאורה לפמ"ש במעות טמונים לכ"ע היה ראוי שיקח בהן קרקע ויאכל מהם הפירות ולדעת הרמב"ם אפי מעות גלוים וצ"ל דמ"ש לא יתנום לו היינו המעות ומטלטלי' עצמן שלא יכלה קרן כיון שאמר שלו הוא וכבר כתבנו דאפילו במעות טמונים לדעת הרא"ש לכתחלה אין ליתן להבעל ויותר נראה דדעת הרמ"א דאפי' ליקח קרקע ולאכול פירות אין ליתן דשמא אם תביא ראיה שהם של אחר או שניתן לה ע"מ שאין לבעלה רשות בו דהא מדינא אף בשט"ח מקוים אין גובין שלא בפניו אלא מצד התקנה כדאית' בכתובות דף פ"ח ע"א וכ"מ מלשון רמ"א שכתב לא יתנו' עד שתבא האשה משמע דאם תבא יכול ליתן לו אפי' אם לא תרצה האשה כיון שלא תביא ראי' לדבריה ממילא הוא בחזקת הבעל להפירות ומיירי במעות טמונים לכ"ע ומ"ש המחבר אם אמרה בשעת מותה וכו' ואם לאו יתנוהו ליורשים לדעת הרמב"ם הוא אפילו במעות גלוים ולדעת הרא"ש שהביא לעיל צ"ל הא דסתם הכא משום דמיירי הכא במעות טמוני' כמ"ש לעיל. ומ"ש ויש מי שאומר שאם הוא נושאת ונותנת בתוך הבית אינה נאמנת לומר של פלוני לכאורה קשה דא"א לומר דקאי אדלעיל שאמרה בשעת מיתה דא"כ בל"ז אינה נאמנת ואי מיירי בחיי' שלא בפני בעלה דמיירי מזה בתחלה קשה אי במעות גלויים הא כתבנו הטעם לעיל משום דמסתמא יודע בהם הבעל ולהכי א"צ להודיע לו לענין פירות א"כ ה"ה בנו"נ בתוך הבית וצ"ל דמיירי במעות טמונים דלענין פירות א"צ להודיע לבעל משום דהוי כנכסים שאינם ידועים משא"כ בנושאת ונותנת בתוך הבית דהבעל נאמן בגוף המעות שהם שלו שפיר צריך להודיע לו ולפ"ז מ"ש הב"ש לעיל סימן פ"ה ס"ק כ"ט דמשמע מדברי התוס' דאינה נאמנת בנו"נ בתוך הבית אפילו במיגו מדכתבו דאינה נאמנת לומר של פלוני והתם יש לה מיגו דיכולה ליתן לו אינו מוכרח דהתם מיירי במעות טמונים דכיון שיש לבעל טענה בגוף המעות אין לו ליתן לה אלא להודיע לבעל דהא נאמן שגוף הממון שלו אבל הכא שיש בידה ויכולה ליתן לו י"ל דמודים התוס' דנאמנת במיגו כמו שכתב רמ"א ז"ל וצ"ע: