אור ברסלב

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ

סימן עח · ד

ג

(סעיף ה' המדיר את אשתו וכו') בסוגיא פירש"י שמדיר את אשתו מליהנות לו לכאורה קשה דהא מקשה הש"ס בר"פ המדיר כיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר ומשני באומר לה באי ואינה מספקת לדברים קטנים ומטעם דטפי משלשי' יום זילא מילתא ע"י פרנס וא"כ איך ועלה על הדעת שיפטו' מלפדותה הא יכולה לומר שהיא מוחלת הדברים קטנים או ניחא לה בפרנס ודוחק לומר שכיון שאמרה כן אינה יכולה לחזור בה ולא קרינן בה ואותבינך לי לאינתו ותו קשה דמי דחקו לרש"י לפרש כן דה"ל לפרש באומר קונם הנאת תשמישך עלי כדפירש רש"י בכתובות דף ס"א ע"ב במתני' דהמדיר את אשתו ומנ"ל לדחוקי ולהמציא דין חדש כנ"ל. ולכאורה הי' נראה דרש"י לא פירש כן אלא לפי הס"ד לאוקמי פלוגתייהו באשת כהן ובפלוגתא דאביי ורבא דמשום הכי חל איסור הנדר אע"ג דמשועבד לה דלא מבעיא כשנשבית ואח"כ הדירה באשת כהן שכבר אינו משועבד לה משעה שנאסרה עליו ואפי' בהדירה קודם מ"מ כשנשבית אח"כ חל הנדר כדאי' בכתובות דף נ"ט ולקחן סי' פ"א דהנדר חל כשיש לו מקום לחול כדאמר שם ר' יוחנן בן נורי שמא. יגרשנ' ותהא אסור' לחזור לו דיחול הנדר אבל באשת ישראל באמת לא משכחת רק ע"י איסור תשמיש. ובזה מתורץ מה שהקשה מהרש"א שם דהמקשה והמתרץ פליגי בסברת הפוכות אם חיוב לפדותה כשהוא גורם ועוד נראה דא"צ כר' יוחנן בן נורי לפי מ"ש לעיל סי' ע"ו סעיף יו"ד דהיכא דנדר הוא בדבר שמשועבד לה ונתרצ' היא אין אחד מהם יכול לכוף את חבירו א"כ י"ל דס"ד דמקשה דמיירי שהיא נתרצה לנדרו נמצא לא נתן אצבע בין שיני' בנדר ואחר כך נשבית שבאמת אינו חל אלא א"כ נתרצה והא דצריך לגרש וליתן כתובה היינו משום שתפדה עצמה בכתובתה כמ"ש הרמב"ם בפדיון שני. ומזה סייעתא לדבריו ז"ל ובנשבי' ואח"כ הדירה דמספקא לי' היינו באשת כהן דאין בריך לרצוי שלה ויש לומר דהדירה כדי שיפטור מן הפדיון מיהו לפי האמת דמיירי באשת ישראל ע"כ לאביי פ"כ צ"ל בנשבית ואח"כ הדירה שנדר הנאת תשמישה עליו דא"ב לריצוי שלה דאל"ה לא שייך אתי לאערומי נמצא עכ"פ מוכח מדברי המקשה דבנדר מהנאה בעינן ריצוי שלה אבל בלאו הכי דאינו חל אלא על דברים קטנים צ"ע דאם היא מוחלת על דברי' קטנים הרי קרינן בה ואותבינך לאנתו או שתאמר כיון דהיא לא נתרצה יכול לזון אותה ע"י פרנס ויתחיי' לפדותה וצ"ע שלא הזכירו הפוסקים בחילוקי דיני' אלו. ועוד נראה דאפי' בנדר מתשמיש דוקא שנדר מתשמיש סתם דלא קרינן לה ואותבינך לאנתו אבל בנודר לזמן אף דהוא יותר משבת א' לא שייך לו' דלא קרינן בה ואותבינך לאנתו מפני שהיא אסורה לפי שעה דהא בל"ז כל שבוי' צריכה להמתין שלשה חדשים ואפ"ה קרינן בה ואותבינך אח"כ א"כ ה"נ באוסר לזמן (ודוחק לומר דהחשש הוא דשמא אף שהיא מתרצה כיון דעונה אין תועיל בו מחילה שמא תחזור בה אחר הפדיון ויצטרך לגרשה) וצ"ל דמיירי בסתם ואף דקי"ל כשמואל דאפי' בסתם אמרינן שמא ימצא פתח לנדרו היינו לענין שלא לכופו לגרש לאלתר וליתן כתובה אבל הכא מסתמא לא ומצא פתח. ומ"ש הב"ש בס"ק וי"ו דאם יש לו זמן להתיר חייב לפדותה. צ"ע כיון דהוא עומד בנדרו הרי אסור להחזירה אליו ולא קרינן בי' ואותבינך לאנתו דאל"כ קשה דלעולם צריכה להמתין ג"ח ושמא בתוך זה הזמן ימצא פתח:

תוכן העניינים

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה