הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן עד · ו
(סעיף ו' יתר על כן יתיר נדרו וכו') כתב הב"ש בשם הב"ח דמיירי באומר קונם כליי על שכיניי אם תלכו לבית המרחץ דכיון דעיקר הנדר הי' מהנאת הכלים לא אמרינן שתמתין שיעור הליכת לבית המרחץ. ונראה לי הטעם לפמ"ש לעיל בנודר מתשמיש אם תהנה ממנו דאין נותני שיעור תשמיש משום דאין מתירין נדר עד שיחול ולא שייך שמא ימצא פתח עד שתהנה ממנו ה"נ אינו יכול להתיר את נדרו להשאיל כליו עד שתלך לבית המרחץ אלא דלכאורה קשה על זה דא"כ הא דמקשה הש"ס בדף ע"א על שמואל ממתני' דמדיר שלא תאכל א' מן הפירות ופירשו התוספות משום דע"כ מיירי כשתולה בתשמיש דאל"כ א"י לאסור עליה ותמתין שבת אחת הל"ל דמיירי באוסר כליו על שכיניו אם תאכל והא דס"ל לר"י יום א' יוציא היינו במפרש יום א' דכיון שיכולה לסבול צריכה להמתין יום אחד משמע דסתם מדיר היינו מהנאה או מתשמיש א"כ דוחק לפרש הכא דברי הש"ע כתירוץ הב"ח ויותר נראה דמיירי בנדרה היא וקיים לה איהו ומ"ש יתיר את נדרו היינו שישאל על ההיקם:
והנה הח"מ כתב דאם מדיר אותה דבר שהוא לטובתה כגון שאמר קונם הנאת תשמישך עלי אם לא תתקשט והיא אינה רוצה א"י לכופה והנדר חל והוא אין לה דין מורדת ולאחר ששה חדשים יוציא וית כתובה ולא הבנתי פסק זה דבקישוט בגדי צבעונים הוי עינוי נפש ויכול לכופה כדאי' בהמדיר דף ע"ב ע"ב וכן משמע בריש כתובות דאמר שם שאינו יכול לכוף אשתו להיות כוחלת ופוקסת בשעת אבלה משמע דיכול לכופה להתקשט וכמ"ש בחידושינו ד' ע"א מיהו משכחת זה הדין בתולה התשמיש בשאר דברים שאינה מחויבת לעשות מיהו מבד הסברא נראה בזה דכיון שאינה מחויבת בזה אין לה דין מורד ואם אינו רוצה לקיים עונתה או לזונה עד שתעשה איזה דברים שאינה מחויבת יש לו דין מורד וכן במדיר השיעור הוא כשיעור העונה ואין להוכיח מהא דפריך א ע"ב גבי ע"מ שתאמרי וכו' או שתהא ממלאה וכו' ותימא אחר ר"י א"ש דברים של קלון ותעבוד אמר ר"י א"ש שתמלאה ונופלת משמע דאי לאו דברים של קלון צריכה לעשות אף שאינה מחויבת דז"א דלא מיבעיא לפי מה שפירש הר"ן דמיירי שהיא נדרה בדברים אלו ותלתה בתשמיש שפיר מקשה דלמה יכול להפר כלל כדפריך הש"ס שם לעיל ולא תתקשט ולא תיאסר אלא אפילו למאי שפירשו הטוש"ע בסימן ע"ו סי"ב דמיירי שהוא נדרה בעינוי נפש והוא אומר מופר לך ע"מ שתאמרי אפ"ה י"ל דהיינו דפריך דכיון שהברירה בידה שתאמר או שתמלא לא הוי כנותן אצבע ב"ש במה שהפר לה על קנאי כיון דיכולה לעשות אותו דבר אבל אם הוא נודר מתשמיש אף שתולה באיזה דבר שיכולה לעשות. כיון שאינה מחויבת בדבר אינו בדין שיכוף אותה ע"י מניעת העונה ומזונות דא"כ כל שעה ושעה יעשה כן. ואף דלרב דס"ל דבסתם יגרש מיד ה"מ לאוקמא כגון שהוא אסר עליו תשמישה אם לא תאמר או תעשה מ"מ הך קושי' שמואל עצמו הוא דמקשה כמ"ש התוספות בר"פ אלו מציאות דכל כה"ג הוא מדברי אותו אמורא המתרץ. ומ"ש הח"מ להמתין ששה חדשים ומדמה לחלה. לא דמי דהתם אנוס הוא ועונתו לפי כוחו:
ולכאורה היה נראה להביא ראיה לדברי הח"מ ממה שכתבו התוספות בנדרים דף ט"ו בקונם שאח נהנית לי עד הפסח אם תלך לבית אביך אף דמשועבד לה. אפ"ה חייל כיון דתלה בדבר שאפשר לקיימו ולכאורה קשה טובא דא"כ מאי מקשה הש"ס בר"פ המדיר וכיון דמשועבד לה וכו'. והוצרך לדחוקי טובא ולא משני שתלה בדבר שיכולה לקיימו דשפיר חייל. אלא ע"כ צ"ל דבכה"ג למה יוציא ויתן כתובה כיון דאפשר שתקיים אותו הדבר אף שאינה מחויבת כמ"ש הח"מ. מיהו לפ"ז צ"ל דס"ל להתוספות דדוקא בתלה בדבר שאין בו עינוי נפש וסבירא להו דהליכה לבית אבי' אין בו עינוי נפש כמ"ש הש"ע בסעיף ד' שאינו יכול להפר (דלא כמ"ש בי"ד סימן רל"ד) דאל"ה הוי מני לאוקמי שתלה בדבר שיש בו עינוי נפש שאמר יאסר הנאתי עליך אם תאכל אחד מכל הפירות. אך דלפ"ז כל הפוסקים חולקי' דהא כתבו לעיל בסעי' ד' באומר קונם תשמישך עלי אם תלך לבית אבי' תמתין ז' ימים ויוציא ויתן כתובה הרי דבהך מילתא גופא שכתבו התוס' דחל הנדר אפ"ה השיעור הוא כמו בנודר סתם מתשמיש א"כ ה"מ לאוקמי בהכי מתני' דר"פ המדיר ותו דמשמע דלא ס"ל להפוסקים סברת התוס' כלל שהרי כתבו שם דוקא באומר תשמישך עלי אם תלך משמע דבתשמישי עליך אינו חל כלל. ובאמת קושי' התוס' שם אינו מובן לי. דאף דקאמר בר"פ המדיר כיון דמשועבד לה וכו' היינו משו' דקתני עד ל' יום יעמיד פרנס. אבל התם י"ל דבאמת אינו חל על מזונות דמשועבד עליהן אבל ודאי דאסור' בשאר הנאו' דלא שייך בזה נדר שהותר מקצתו הותר כולו. כמ"ש בחידושי' ותו דמשכחת שאמרה איני נזונית ואינו עושה דאינו משועבד לה ועוד נ"ל דאפילו לדברי התוס' אין ראי' מהא דר"פ המדיר דאפשר דס"ל דהא דחל בתולה בדבר שאפשר לקיים היינו משום דקי"ל דקונמות מפקיע מידי שעבוד כר' יוחנן בן נורי בדף נ"ט אלא דאלמוה רבנן לשעבוד'. א"כ ס"ל דבדבר שיכולה לקיימו לא אלמוה וקושי' הש"ס בר"פ המדיר הוא מדברי ת"ק דריב"ל כדמייתי שם דברי ח"ק וכמ"ש הר"ן שם לשיטת הרמב"ם דס"ל דאין קונמת מפקיע כלל. נמצא דאפי' לדברי התוס' אין ראי' דלא יוציא וכ"ש לרוב הפוסקים: