הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן סט · ו
(שם ואלו הן עונתה וכו') הטעם בזה משום דאף דעונתה דאורייתא הוא וקי"ל דמתנה עמ"ש בתורה תנאו קיי'. מ"מ כיון דלא הוי דבר שבממון תנאו בטל מיהו במרדכי פרק השוכר כתב דאפילו עונה הוי דבר שבממון משום דאפשר לפייס אותה בממון והנה המרדכי הוציא זה מירושלמי ותוספתא דמתנה ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה תנאו קיי' ויש לדחות דהתוספתא אתיא כראב"י דס"ל דפירוש שאר כסות ועונה דכתיבא באורייתא היינו תן כסותה לפי עונתה א"כ עונה לא נזכר בתורה. אע"ג דעונה ודאי דאורייתא הוא כמ"ש התוספות שם בדף מ"ח דראב"י יליף מק"ו ותו דאמרינן בביצה דף ה' דקרא דשובו לכם לאהליכם למצות עונה היא דאתא מ"מ י"ל דהירושלמי והתוספתא מיירי שהתנה באותו שאר וכסות ופונה דכתיב בקרא דמיירי בממון וכן צ"ל ע"כ בש"ס פלוגתא דר"מ ור"י כמ"ש בחדושים והנה המשנה למלך הקשה אמרדכי דמשמע מירושלמי דקדושין אפכא. דגרסינן שם לאמה מלמד א"ץ מוכרה לו ומתנה עמו ע"מ שלא יהיה עליו יעודין דברי רבי מאיר וחכמים אומרים לא עשה כלום שהתנה עמ"ש בתורה וכו' ולית ליה לרבנן וכו' אית להו תנאי ממון וזה תנאי גוף הוא והא דתני הנושא אשה וכו' ניחא שאר וכסות עונה לאו תנאי גוף הוא אמר רחב"א תפתר בקטנה. נראה מדבריו דמפרש הא דאמר תפתר בקטנה קאי על ברייתא דהנושא אשה וכו' דקטנה אין לה צער במניעת העונה אבל בגדולה לא מהני מחילה ולענ"ד ז"א מכחה טעמים חדא דהא סופה להיות גדולה תחתיו. ותו דהא ביעוד ע"כ קטנה היא. ונראה דהפירוש להיפוך דהא דאמרי' דתנאי גוף א"י למחול היינו בקטנה ר"ל ביעוד שאין כח ביד האב להתנות בצערא דגופא כדאמרינן בהחובל דלא אקני רחמנא לאב צערא דבתו. אבל בגדול' יכולה למחול דהנאת גוף הוי כמו הנאת ממון מיהו נראה לרש"י ורמב"ם ז"ל דלא חששו לירושלמי זה משום דבש"ס דידן לא משמע הכי דבקידושין דף י"ט מקשה הש"ס דר"מ אדר"מ ולא מקש' הש"ס דרבנן אדרבנן משמע דבעונ' מודי' חכמי' דתנאו בטל והיינו משום דאינו דבר שבממון. ויותר מזה כתב הרמב"ם גבי מורד מתשמיש דהי' ראוי ללקות על לאו זה אלא שאין בו מעשה משמע דליתא בתשלומין כדאי' במכות דף ט"ז דמילתא דאיתא בתשלומין לא שייך בו מלקות. ועיין מ"ש לקמן רסי' ע"ז: