אור ברסלב

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ

סימן סח · יח

טז

(שם ואם אמרה משארסתני נאנסתי וכו'). כתב הב"ש בס"ק כ"ג דהיינו דוקא ביש שהות אחר הנשואין שתזנה הא לאו הכי אמרינן כאן נמצא כאן הי' שהי' קודם אירוסין ובאמת יש לתמוה דלמה לא הזכירו הרמב"ם וטוש"ע דין זה דבאין שהות אינה נאמנת כיון דמסתמא אין דרך להיות שהות בין החופה לבעילה כיון דנשאת בד' ונבעלת ביום ה' מסתמא אין שעות בין יום ללילה שתזנה כמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה בגיטין דף י"ז ולא הי' להם לסתום אלא לפר' וא"ל דפסקו כהך שינויא דמיגו דהא כבר כתבנו דבסי' קי"ו פסקו כשינויא דחוקה גם לא מצינו בשום מקום דין זה באיני יודע אם הלויתני אי הוי מצי למיטען טענה מעליא טפי אף דגם באותו טענה אינו נאמן אפ"ה נאמן להוציא גם אין לומר דס"ל להפוסקים הנ"ל דנאמנת לומר מ"ע אני תחתיך מטעם חזקה וי"ל דבזה לא שייך לומר שאין שהות אחר הנשואין שתיעשה מוכח עץ וא"כ אין לחלק בין יש שהות שתזנה לאין שהות דלעולם נאמנת במיגו דמ"ע אני תחתיך וכמ"ש התוס' בכתובות דף ע"ה דהיכא דאיכא שהות נאמנת לומר משארסתני נאנסתי במיגו דאחר נשואין ה"נ י"ל במיגו דמ"ע אני תחתיך. אך ז"א לענ"ד מכמה טעמי חדא דהא לדעת הרא"ש לא אמרינן מיגו דמ"ע משום דמ"ע לא שכיחא וע"כ לטעמא דמיגו היינו דהוי טעמא מעליא ולא מיגו גמור ועיין בחידושים ותו דלפמ"ש לעיל לדעת הרא"ש דמ"ע לא שכיחא קשה לשינוי' דחזקה דקי"ל רובא וחזקה רובא עדיף וע"כ צ"ל כמ"ש לעיל דליכא רובא להפסידה כתובתה כיון שיש לומר שנאנסה תחתיו א"כ ע"כ צ"ל דמיירי שיש שהות שתזנה תחתיו דאל"ה נימא כנכ"ה קודם אירוסין וקו דכבר כתבנו לעיל דהא דאמרינן מיגו להוציא כשאומרת משארסתני נאנסתי במיגו דלאחר נשואין היינו משום דאי בעי שתקה וממילא אמרי' דהוי לאחר נשואין משום כנכ"ה. משא"כ נאנסה במיגו דח"ע כיון דצריכה לומר ברי ה"ל מיגו להוציא ולא אמרינן אך העיקר נלע"ד דנהי דפסקו הפוסקים הנ"ל גבי מחליף פרה וגבי בית הכוסות דאמרי' כנכ"ה מ"מ פסקו כשינויא דר' אשי בדף ע"ו דאמר רישא מנה לאבא בידך סיפא מנה לי בידך הרי דס"ל כל שהיא תובעת לעצמה ואות לה ברי וחזקה נאמנת וה"נ ס"ל משארסתני נאנסתי אפי' אין שהות שתזנה לאחר נשואין נאמנת מטעם ברי וחזקה דידה אלא דלפ"ז צריך להבין דהא קאמר בדף ע"ו ע"ב אמר שמואל כל שנולד ספק ברשותו עליו להביא ראי' ותנא תונה כלה. והיינו כשינויא דרבא כמ"ש רש"י והתוס' ונראה דההוכחה הוא אפילו לשינויא דר' אשי דאף הוא ס"ל סברא דכנכ"ה מדקתני במתני' על הבעל להביא ראי' משמע דברי של הבעל לא מהני אפי' אם יטעון שנודע לו ע"פ עדים צריך להבי' העדים בפני ב"ד וכה"ג דייקי התוס' שם בשינויא דר' אשי דברי דאב לא מהני מדקתני על האב להביא ראי' והטעם בזה דברי של הבעל לא מהני ע"כ לאו משום חוקה דידה דודאי חוקת ממון דידי' עדיפא מחזק' דיד. אע"כ משום כנכ"ה ואף דר' אשי ס"ל כרבא בסברא דכנכ"ה מ"מ כוונתו לתרץ קושי' אביי על שינויא דרבא דלא מהני ראי' דבעל שמשנתארס' הי' בה מוחין ולא ניחא לי' שינויא דרבא מטעם תרתי במקום חדא לכך משני דאפי' מביא ראי' דשמשנתארסה הי' בה מומין אפ"ה היא נאמנת דנתהוה בה המומין אחר אירוסין משום ברי וחוקה דהא מתני' מיירי שהבעל טוען שמא ובאמת היכא דטוען הבעל ברי שידוע לו ע"פ עדים שהי' קודם אירוסין מהני אם מביא עדים לב"ד שראו בה המוחין בשעת אירוסין דתו לא מהימנא מטעם מנה לי בידך כיון שהבעל טוען ברי אלא דלא מני למיתני במתני' עד שיאמר ברי דהא ברי דידיה לא מהני אם אינו מביא עדים שראו בשעת אירוסין א"כ שפיר פסקו הפוסקי' הנ"ל כרבא בסברת כנכ"ה וכר' אשי דבמנה לי בידך נאמנת אפי' אין שהות מטעם ברי וחזקה ועמ"ש לקמן סי' קי"ו:

תוכן העניינים

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה