הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן סו · יא
( סעיף וי"ו בהג"ה אבל לדעת יש פוסקים מאתים של בתולה ומנה של אלמנה משערין בזוזי דאורייתא וכו'). כ' הב"ש ס"ק י"ד. דזה דעת הגהת מרדכי והוא דעת יחיד. והעיקר ככל הפוסקים דבאלמנה לא משערינן בזוזי דאורייתא עכ"ל. מיהו בתוס' כתובות דף ס"ז ע"א כתבו להדיא בד"ה אמר אביי וכו' דמנה דאלמנה הוי מנה צורי כדמשמע בפ"ק דכתובת אלמנה הוי מחצה כשל תורה עכ"ל וכן כתבו בב"ק דף ל"ו ע"ב בד"ה של דבריהם וכו' וכן איתא להדיא בירושלמי חונה בשם שמואל בשקל הקדש דהיינו מטבע צורי עד כדון בתולה אלמנה מאי די' לאלמנה שתטול מחצית בתולה עכ"ל. ומזה ראי' להתוס' והרא"ש דאפי' למ"ד דכתובה דרבנן מודה דהוא בזוזי דאורייתא דהא שמואל ס"ל דכתובה דרבנן כדקאמר בכתובות דף ח' דהם אמרו והם אמרו ואפ"ה ס"ל דהוא במנה צורי ועוד נראה דמשמע דאפי' כתובת ארוסה דהוא בודאי מדרבנן ואפ"ה משמע דהוא במעות צורי כמו לאחר נשואין מדאמר בדף מ"ד מנה ומאתים מן האירוסין ותוספת מן הנשואי'. משמע דבמנה ומאתים עצמם אין חילוק בין אירוסין לנשואין וע"כ משום דלא פלוג. ומ"ש הב"ח דלמ"ד כתובה דאורייתא דינה בבינונית כבר כתב הב"ש דאינו מוכרח כמו שכתבו התוספ' בדא יו"ד וכ"נ דמשמע כן בדף נ"ו ע"א דלפי הס"ד דר' יהודא ס"ל כחובה דאורייתא אע"ג דשמעי' ליה בר"פ הנזקי' דסבר כתובת אשה ביבורי' ועיין בחידושי' בדף נ"ו: