אור ברסלב

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ

סימן סו · ז

ו

(סעיף ג' אם כתב לה וכו'). יען כי בדברי אחרוני' רבו הספיקות בענין זה מוכרח אני להאריך קצת. ובתחלה נראה דמ"ש המרדכי שממנו הוציא הרמ"א בפ' החובל אהא דאמר כל לגבי בעל ודאי מחלה ודוקא ע"י שכתבה התקבלתי. וכתבו אחרונים שהוא חולק על הרמב"ם שכתב בפרק ב' מהל' אישות דין ח' דאפי' כתבה לו שנתקבלה כתובה תנאה בטל ולענ"ד אין כחן מחלוקת ע"פ מה שכתבתי בחידושי' דף נ"א בתוס' ד"ה מני ר' מאיר וכו' ליישב קושייתם מפ' החובל לפי שיטת רמב"ם דאע"ג דס"ל להרמב"ם דכתיבת התקבלתי אינו מועיל היינו מחילת הכתובה מכאן ולהבא משום גזירת ר' מאיר דכל הפוחת א"כ כל שרוצה לדור עמה כתובה קיימת מכאן ולהבא. אבל יכולה למחול השיעבוד מזמן ראשון וממילא שטר הכתובה בטל דה"נ שטר שנמחל שיעבודו ולכך צריך לכתוב כתובה אחרת מזמן שני וממילא דא"ש ההוא דהחובל. דמה שמכרה כתובתה ראשונה אין מועיל ללוקח כלום כיון שכתובה ראשונה שמסרה לו בטילה מה מועיל כתובה שני' להלוקח והן הן דברי, המרדכי דדוקא שכתבה לו התקבלתי אז בטילה כתובה ראשונה. אבל במחילה בעל פה אינו מועיל המחילה אפי' לשעבר לבטל השטר וא"צ לכתוב כתובה אחרת וממילא המכירה ראשונה קיימת ומה שהקשה הח"מ בדברי מרדכי אהדדי דבסנהדרין פסק דמהני מחילה בע"פ אפי' תפס שטרא ונדחק לחלק דכתובה שאני דיכולה לומר משחקת הייתי בך הוא דחוק מאוד וקלוש ועוד הקשה בח"מ מסוגיא דף נ"ו ע"ב דנחלקו ר' יהודא ור' יוסי במחילה בע"פ אי עשו חיזוק ולחד לישנא פלוגתייהו בסוף ביאה דוקא משמע אי לאו משום טעמא דחיזוק היה מהני בע"פ וטעמא דחיזוק לא שייך אלא מכאן ולהבא כמו בכתובת התקבלתי דאינו מועיל להרמב"ם משום חיזוק דאינו אלא מכאן ולהבא כנ"ל תדע דכשמגרש או אינו רוצה לדור עמה כתב הרמב"ם בפ"ז מהל' אישות והוא בש"ע לקמן סי' ק"ה דמחיל' כתובתה א"צ קנין אלא בדברים בלבד וא"כ אפי' כשרוצה לדור עמה למה לא יועיל לשעבר לבטל הכתובה והוא קושיא אלימתא לכאורה (דלא כהבנת הב"ש בקושיות ח"ח) ונלע"ד ליישב דאפי' לדעת הפוסקים בח"מ סי' י"ב וסי' רמ"א דמהני מחילה בעל פה אפי' במקום דאיכא שטרא היינו משום דכיון שנמחל עיקר החוב ממילא בטל גוף השטר כמ"ש התוס' והביאם הסמ"ע רסי' ס"ו דמה"ט המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול הוא דכיון שמוחל עיקר החוב ממילא השטר בטל. א"כ הכא כיון שעשו חיזוק דאינה יכולה למחול עיקר החוב ושיעבוד גופה ממילא דאינו מועיל המחילה לבטל את השטר דלא אתי בעל פה ומרעי' לשטרא וממילא כתובה ראשונה קיימת אבל כשכותבת התקבלתי מבטל כתיבת השובר את השטר כתובה ראשונה ונהי דעשו חיזוק מכאן ולהבא מ"מ צריך לכתוב כתובה אחרת וממילא מתורץ קושית הח"מ מסוגיא דף נ"ו משום דבאמת הא בהא תליא דאי לאו דעשו חיזוק שאינה יכולה לבטל שיעבוד גופא היה מועיל לבטל את השטר וכיון דקי"ל דעשו חיזוק אפי' מחלה ע"פ כתובה ראשונה קיימת מיהו אפי' לשיטת הפוסקים דבכל שטר אינו מועיל מחילה בעל פה אין כל כך קושיא מסוגיא הנ"ל. דאיכא למימר דר' יוסי מיירי שאין כותב לה כחובה רק על מנה. ובזה בודאי מהני מחילה במקום דלא עשו חיזוק מיהו הטור ס"ל דכתיבת התקבלתי מהני אבל מחילה בע"פ אינו מועיל אפי' בתחלת קדושין כמ"ש בש"ע לקמן סעיף ט' ולכאורה קשה דהא קי"ל הלכה כר' יוסי דס"ל מחילה בע"פ מהני עכ"פ בתחלת חופה. בשלמא הרמב"ם כבר כ' הה"מ דס"ל דהלכה כר' מאיר בזה בכל חילי אבל הטור דפסק דכתיבה מהני והוא דלא כר' מאיר קשה דבע"פ נמי. ונראה דהוא אזיל בשיטת התוס' דף נ"א דר' מאיר עצמו מודה דכתיבה מהני. וס"ל נמי דהלכה כר' מאיר בכל מילי וס"ל דכל מה דשקיל וטרי בדף נ"ז אי פליגי בתחלת חופה או בסוף אזלא אליבא דר' יהודא ור' יוסי כפירש"י שם אבל לר' מאיר אין חילוק ולעולם לא מהני בע"פ. וכן נלענ"ד דמוכח ממאי דמוקי בדף נ"א מתני' דלא כתב לה בתולה גובה מאתים מפני שהוא תנאי ב"ד כר' מאיר וכבר כתבנו דאע"ג דס"ל לר' מאיר דכתובה דאורייתא ח"מ מתני' מיירי בכתובה הנכתבת קודם החופה שהוא תנאי ב"ד וכמו שמבואר בחידושינו שם א"כ מוכח להדיא דלר"מ אפילו בתחלת חופה תנאו בטל:

והנה מ"ש המחבר בסעיף זה או שמחלה לו שכתבה לו התקבלתי משמע דבעל פה אפי' מחלה דלא הוי בעילת זנות ולא אמרי' דלא סמכה דעתה צ"ל כמו שכתב הב"ש דבעל פה כיון שאין הכתובה בטילה יש תקנה לומר לה דלא מהני המחילה וא"צ לכתוב כרובה אחרת משום זה מיהו לענ"ד י"ל דכיון דקי"ל דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות א"כ מסתמא מחייב עצמו בכתובה אלא דהיכא דהכתוב' בטילה אף אם יתחייב עצמו בשעת ביאה אפ"ה הוי בעילת זנות משום שלא נכתבה הכתובה וכיון דאינו מועיל דאפ"ה הוי בעילת זנות אינו מתחייב עצמו ג"כ ולהכי כתב בסעיף ט' דבכותבת התקבלתי אין לה לדעת קצת הפוסקים משום דלא שייך בזה לומר דא"א עושה בב"ז. אבל במחילה בע"פ והכתובה תחת ידה כיון דהכתובה אינה בטילה אמרינן דא"א עבב"ז וחוזר ומתחייב עצמו מרצונו כי היכי דלא להוי בעילת זנות ושפיר סמכא דעתה:

וכבה הכרחנו בחידושינו זה. גבי הא דאמר ר"י אמר שמואל בדף נ"ז זו דברי וכו' ע"ש:

ולפ"ז צ"ל דמ"ש בסעיף ט' הטור והש"ע דבפוחח לה משיעור כתובה הוי בעילת זנות היינו שכ' הכתובה בפחות משיעור אך מ"ש שם דאפי' התנה בשעת הקידושין שלא יהיה לה כתובה הוא דחוק קצת דאי מיירי שלא כתב לה הכתובה כשיעור מאי איריא התנה תיפוק ליה שלא נכתב הכתובה כראוי. וצ"ל בדוחק דה"א דהא עדיפא כיון שהתנה בפירוש אך יותר נראה לי דתנאי בשעת קידושין שאנו. דלא סמכה דעתה כיון דהתנה בשעת הקידושין ועיין בחידושינו דף נ"ו ע"ב גבי כל הפוחת אפי' בתנאה שהוכחנו כל זה מהסוגיא דף נ"א ודשם ואין להאריך כאן יותר.

תוכן העניינים

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה