אור ברסלב

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ

סימן סו · א

סימן סו

(סעיף א' אסור להתייחד וכו'). כתב הה"מ ואחרונים דמשמע מדברי הרמב"ם דלכתחלה צריך לכתוב הכתובה קודם החופה ובדיעבד קנתה החופה. הנה מה דפשיטא לי' דבדיעבד קנתה החופה אף דס"ל להרמב"ם דחופת נדה אינו קונה משום דאינה ראויה לביאה נראה דנפקא לי' ממתניתין דף נ"א לא כתב לה כתובה בתולה גובה מאתים ומשמע דאפילו נכנסה לחופה ולא נבעלה ואס"ד דלא קנתה החופה ה"ל ארוסה דהוא בעיא דלא אפשט' אי יש לה כתובה או לא ולדעת הרמב"ם אין לארוסה כתובה ועיין בחידושים שהכרחתי שם דלמאי דמוקי התם מתני' כר"מ דשמעינן לי' דס"ל כתובה דאורייתא ע"כ הא דקתני' במתני' מפני שהוא תנאי ב"ד היינו בנכנסה לחופה ולא נבעל' דמדאוריית' אין לה כתובה אלא משעת ביאה דכתיב מוהר הבתולו'. א"כ מוכח דבדיעבד קונה החופה. מיהו אף דמשמע נמי בהך מתני' דלכתחל' כותבין קודם החופ'. מ"מ ל"ל דמזה משמע לי' להטור דאיכ' איסור' דבמתני' א"א לפרש מטעם אסו' היחוד או מטעם שתהי' החופה יחוד הראוי לביאה דהא אמרינן שם לחד תירוצא דמתני' ר' יהודא הוא ור' יהודא ס"ל משהא אדם שני' ושלשה שנים בלא כתובה. ותו דאמרינן בדף מ"ג ע"ב ר' יהודא אומ' כתוב' ראשונה ששונה של אב הואיל וברשותו נכתבין משמע דאף לר"י המנהג כן במקום שכותבין כתובה שכותבין קודם החופה וצ"ל דהטור דכתב אסור להתייחד מסברא דנפשי' כתב כן דלכתחלה בעינן שתהי' החופה ראוי' לביא' בלא איסור אף מדרבנן. אבל א"ל דאסר בו היחוד דהא ביהודא היה מקומו' שהיו מיחדין בשעת סעודת אירוסין כדאיתא במתני' דף י"ב ועמ"ש בפירוש המשנה ובחידושינו שם ומשמ' דהי' קוד' כתיבת הכתוב' שאין הכתוב' נכתבת בשום מקום אלא קודם נשואין כדאמרי' בדף נ"ד ע"א כיון דלא תיקנו רבנן כתובה עד שעת נשואין. ופירש"י ז"ל דלא תקון רבנן למיכתב עד שעת נשואין אלמא מבד היחוד אין בו איסור דלא אסרו חז"ל אלא יחוד פנוי' אבל יחוד ארוסה בלא כתובה לא אסרו (והא דמשמע מלשון רש"י ז"ל דף ז' ע"ב בד"ה ואסר לנו וכו' ואף ארוסה לא התירו. היינו ביאה) אלא עיקר הטעם משום דבעינן חופה הראוי' לביאה גמורה לכתחלה. והא דבאמת מותר היחוד היינו כמ"ש הר"ן משום שהיא לא תשמע לו בלא כתיבת הכתובה אבל עכ"פ אינה ראוי' לביאה ועיין בחידושינו דף ז' ע"ב דהיינו טעמא דפלוגתייהו דרבי יהודא ורבנן בברכת נשואין ביהודא בשעת אירוסין משום דלר"מ דהוא חכמים דר"י היא לא תשמע לו בלא כתיבת הכתובה:

אלא דהא קשה לי דבגיטין דף י"ח משמע דלא היו רגילין אלא לכתו' הכתובה ולא לחתום. דקאמר שם דכתובה נכתבת ביום ונחתמת בלילה ופירש רש"י דמשעת כתיבה דנכנסה לחופה קירוב חתנות הוא וחל השיעבוד אף דלא אחתום ואי' שם דף הנ"ל דר' חייא בר רב איחתום בלילה וכן איתא בנדה דף ס"ה ע"ב שאני כתובה דמגהי בה טפי עד דחתמי ע"ש. הרי דהי' החופה קודם החתימה ולפי הטעם שתהי' החופה ראוי' לביאה שתסמך דעתה מאי מועיל בכתיבה בלא חתימה וכן המנהג במדינות אשכנו שכותבין קודם החופה ואין חותמין עד לאחר החופה ונראה דהטעם הוא משום דחופת הינומא שעושין בל"ז אינה יחוד הראוי' לביאה לכך אין מקפידין על הכתובה. ומה שכותבין אינו אלא בשביל קריאת לשון הכתובה בפרסום תחת החופה כדמשמע בר"פ אע"פ כמ"ש בחידושינו שם וכדמשמע מסוגיא דכתובות דף מ"ג ע"ב דקאמר הואיל וברשותו נכתבין דהיינו קודם חופת הינומא שקונה בבתולה ואפשר לומר דהטעם דאין חותמין קודם דלכתחלה חיישינן למחזי כשיקרא וא"כ איך יחתמו על לשון הכתובה שכתוב בה דכבר אמר הוי לי לאנתי וכו' דהיינו לשון הקדושין. ועמ"ש בנ"ש בזה וכיון דעיקר היחוד הוא אח"כ חותמין ומוסרין לה קודם היחוד הגמור:

ובזה נלע"ד דמתורץ מה שהקשה הר"ן בהא דר' אמי ובדף ז') דשרא למבעל בשבתא א"ל והא לא כתיב כתוב' ובוודאי היה הנשואין ביום ד' כדינו ועמ"ש בחידושינו לתרץ זה. ויותר נ"ל דהא דנשאת ליום ד' היינו חופת הינומא כמ"ש בחידושי בריש מכילתין דמהאי טעמא אינה ניסת בליל ה' כמ"ש התוס' דשמא יטרד בנשואין וכתובה משמע דאינו יחוד גמור הראוי' לביאה כמ"ש שם. בזה באמת לא הקפידו על כתיבת וחתימת הכתובה אלא קודם היחוד והיינו דכתב הטור אסור ליחד ולא כתב אסור ליכנס לחופה אלא דאסור לעשות היחוד הגמור דהוא עיקר החופה:

תוכן העניינים

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה