אור ברסלב

הערות שוליים על מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי

פרק יב

פרק ו

פסוק א

מדכתיב בארץ מצרים שהוא מיותר דרש שרק קודם שנתקדשה א"י היה הדבור אף בחו״ל ולא לאחר שנתקדשה.

כלומר וכן ביונה ברח מא"י לחו"ל משום שידע שאין השכינה שורה בחו"ל כדאיתא במכילתא דר' ישמעאל, ולבסוף כשדבר הקב"ה עמו בחו״ל לא דבר עמו אלא על המים, ואע"פ שאין מפורש בקרא דהדבור עם יונה היה על המים, מ"מ מדכתיב (יונה ב' י"א) ויקא את יונה אל היבשה וסמיך ליה ויהי דבר ד' אל יונה משמע דביבשה הסמוכה לים דבר עמו.

אף קודם שנתקדשה א"י לא היתה השכינה שורה בחו״ל בכל מקום אלא על המים.

דרש הכפל היה שהיה דבר ד' כאן כמו שהיה בתחלה בחו״ל והרי זה בא ללמד ונמצא למד דמתחלה היה כמו כאן דהיינו על המים.

צריך לנקד דִבֵר והוא שם דבר כמו דבור כדכתיב (ירמיה ה׳ י"ג) והדִבֵר אין בהם.

ר׳ נחמיה ס"ל דבחו״ל לא היתה שורה רוח הקדש אלא לפרקים וזהו פירושו של היה היה כמו שתירץ רב חסדא במ״ק כ"ה ע"א לפירוש א׳ של הפירוש המיוחס לרש״י שם.

כמו שאמרו ברבה פט״ו: בארץ מצרים למה אינו אומר במצרים אר״ח אמר הקב"ה כתיב בתורה בחוץ תעמוד אף אני אעשה כן בארץ מצרים ולא במצרים וכן אמר משה כצאתי את העיר, וכן איתא במדרש הגדול לפ' כצאתי את העיר: מגיד הכתוב שלא היה הדבר נגלה עליו בארץ מצרים מפני שהיא מלוכלכת בגילולי ע״ז אלא חוץ לכרך מדבר עמו.

כלומר שאין לומר דמלת בארץ בא ללמדך שדבר עמו בשדה, דהא אין לנו שום טעם למה דבר עמו דוקא בשדה אלא ודאי דבא ללמד שדבר עמו חוץ לכרך כדחזינן גבי משה שאמר כצאתי את העיר.

ואמרו במכילתא וכן בריש ת״כ דלא היה דבור לאהרן מפי ד' אלא עם משה דבר שיאמר לאהרן וא"כ מה ת״ל אל משה ואל אהרן להקיש דברות אהרן לדברות משה.

לכאורה היה אפשר לפרש במה ששנינו בספרי ריש מטות כשם שנתנבא משה בכה אמר כך נתנבאו נביאים בכה אמר ומוסיף עליהם משה שנאמר בו זה הדבר ולפי זה אתקש כאן אהרן למשה לענין זה שגם אהרן נתנבא בכה אמר (אבל בזה הדבר לא נתנבא) אמנם מלשון הת"כ פ' אחרי מות בזה הדבר דשחוטי חוץ משמע דכה אמר וזה הדבר חדא הוא דז"ל שם: "זה הדבר אשר צוה ד' מלמד שהפרשה נאמרה בכה אמר": ולפ"ז יותר נכון לפרש כאן דמה משה בכה אמר שדבר הדברים כהווייתן כך אהרן כשהיה מדבר אל בני ישראל אמר כל הדברים כהוייתן כמו ששמען משה מפי הגבורה. וכן מוכח לקמן י״ט ג' דדרשינן כה בלשון הקדש כה כענין הזה וכו' כה לא לפחות ולא להוסיף ועי' ספרי דברים פיסקא פ״ג.

כמ"ש במכילתא הקיש אהרן למשה מה משה היה דיין לפרעה כו' היה אומר דבריו ולא ירא וכו'.

דכתיב בה ויקחו אליך ועי' בספרי שם. וראיתי שם במדרש הגדול כ״י (לקוח מספרי זוטא) וז"ל ויקחו אליך יביאוה אליך ותהא גזבר עליה יכול שאין לי שהיה משה גזבר אלא על הפרה ועניין אף על השמן ת"ל ויקחו אליך שמן זית זך יכול שאין לי שהיה גזבר על הפרה אלא משה ומנין אף אהרן אמרת וידבר ד׳ אל משה ואל אהרן הקיש אהרן למשה מה עשה גזבר על הפרה אף אהרן גזבר על הפרה ומניין שימנו גזברים לדורות ת״ל ואתה תצוה את בני ישראל (וכ"מ שנאמר צו היא לדורות) עכ"ל.

כדאיתא בספרי זוטא שהבאתי וכן אמרו בת"כ פ' אמור ויקחו אליך אתה גזבר לדבר.

דכתיכ ואתה קח לך בשמים ראש ואיתא שם במדרש הגדול: ואתה קח לך שיהא משה גזבר עליו וכן אמרו בספרי חקת על ויקחו אליך. כיוצא בו אתה אומר בשמן המשחה.

דכתיב קח לך סמים נטף. ועי׳ יומא ג' ע״ב דשם דרש קח לך ויקחו אליך בפנים אחרות והוא לקוח מספרי במדבר פיסקא ע"ב ונראה דתנא דבי ר׳ ישמעאל ודבי ר״ע היו חלוקין בדבר וברייתא דיומא תנא דבי ר' ישמעאל מדפליגי שם ר' יאשיה ור׳ יונתן שהם תלמידי ר' ישמעאל כידוע.

כמ"ש בברייתא דעירובין נ"ד ע"ב: כיצד סדר משנה וכו' עיי״ש.

כמו שהגהתי כצ״ל דמלאמר קדריש ופירוש דלאמר קאי על הבנים וכן שנינו בת״כ פ' שמיני הובא ברש"י לאמר אליהם לאמר להם לבנים או לאמר להם לישראל כשהוא אומר דברו אל כל עדת בני ישראל זו דיבור האמור לישראל הא מה אני מקיים לאמר אליהם לאמר לבנים ע״כ. מעתה יובן למה הובא בת״כ שם הפסוק דברו אל כל עדת בני ישראל הא שם בפרשה כתיב דברו אל בני ישראל משום דהאי דרשה נאמרה מחז״ל כאן בפ' בא והועתקה לפרשת שמיני (וע"כ לא יפה עשו המדפיסים בת״כ עם פי׳ מהרמ״ל מלבים ששלחו יד ומחקו מלת "כל עדת" שנמצאו בכל דפוסים ישנים) ומה שנמצא כל עדת בני ישראל תחת כל עדת ישראל יבואר לקמן הערה פ3׳.

שנאמר (ויקרא י״ז א') דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל.

שנאמר (שמות כ"ד א׳) עלה אל ד' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל.

נראה דקאי על הפסוק (ויקרא כ"א כ"ד) וידבר משה אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל דהוא מיותר דכבר שמענו במקום אחר דהבנים קדמו לכל ישראל אלא ע"כ דאתא לאשמעינן מכל מקום הבנים קדמו לכל ישראל.

דכתיב (ויקרא ט' א') קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל, ועי' ספרי במדבר פיסקא צ״ב, ועוד כתיב (שמות י״ט ז') ויקרא לזקני העם ודרש לקמן מלמד שהזקנים קודמין לכל ישראל.

דכתיב (במדבר י"א כ"ה) ויאצל מן הרוח וגו' וצ"ל דתנא דידן סובר דמעיקרא מעת מעמד הר סיני כבר היו מוכנים לכך מדאמר הקב״ה עלה אתה וגו׳ ושבעים מזקני ישראל.

פסוק ב

כר' אליעזר בר״ה י״א ע״ב, וכן כתב הסופר יוסף הכהן בקדמוניות שלו (ספר א' ג', ג').

אומות העולם.

ראשון הוא לכם.

במכילתא מפורש נמצינו למדין שישראל מונין ללבנה והגוים לחמה.

דלענין זה ראש השנה בא בתשרי, משנה ריש ר״ה.

תוספתא ריש ר״ה והובאה בבבלי ובירושלמי.

היינו לנטיעה דמתניתין ועי' ר"ה ט' ע"ב.

בתוספתא שם: וי"א אף לשכר בתים ועי' הפירוש שם ובבבלי ובירושלמי.

ספרי דברים פיסקא קכ״ז.

ע' מכילתא וסנהדרין י״ב ע"ב.

במכילתא בשם ר' נתן.

עי' בלקוטי מכילתא לס' דברים (שהוצאתי לאור בשנת תר"ן) צד 13 ושם הערה צ"א.

פסוק ג

לפי המסורה צ"ל דברו אל כל עדת ישראל וצריך למחוק מלת "בני". אמנם ראיתי כי גם המכילתא שלנו (דר' ישמעאל) והתרגום יונתן גרסי מלת "בני". וכן ראיתי בתרגום יוני של השבעים ובתרגום הסורי ובהרבה כ"י המובאים בספרי קעניקאט ודע ראססי, ועי' לעיל הערה ש2׳ שכן מוכח מת"כ. ואף שאנו אין לנו אלא גירסת המסורה, מ״מ יראתי לשלוח יד ולהגיה, אולי הוא אחד מהמקומות שחז״ל פליגי עם המסורה, כמ״ש כבר ראשונים ואחרונים. עי' ר״ן לסנהדרין ד׳ ע״ב ד"ה קרנת קרנת, תשובות המיוחסות לרמב״ן סי' רל"ב, תשובת ריב"ש סי' רפ"ב, תשו' מהר״י מינץ סי' ח', הגהות רע"א לשבת דף נ״ה ע״ב, יד מלאכי סי' רפ"ג, ח״ס או״ח סי' נ״ב. ואולי נפקא מינה גם לדינא כמ"ש ר״י ברלין זללה״ה בהפלאה שבערכין ערך מאה עיי״ש.

עי' ת״כ ריש קדושים.

כן הגהתי עפ"י פסחים מ"ב ע"א והוא מת"כ ועי' ילקוט נשא רמז תש״ו על איש כי תשטה אשתו וז״ל: ומניין בלא תעשה אמרת וידבר ד׳ אל משה לאמר, ע"כ. והוא מספרי זוטא כמו שהוכחתי במקום אחר.

עי' פסחים צ"ו ע״א ותוס' שם ד"ה למעוטי, ועי' מכילתא.

וכן דרשו בסוכה מ"א ע״ב ולקחתם שתהא לקיחה ביד כל אחד ואחד.

מכילתא, ירושלמי ריש פ"ב דקדושין.

פסחים צ״א ע"ב, ירושלמי שם פ"ח הלכה א'.

עי' מכילתא.

פסחים פ״ח ע״א, ובילקוט כאן איתא: ד׳׳א שה לבית מלמד שאדם מביא ושוחט ע״י בנו וכו' ע״כ נראה שלפניו היה כן הגירסא במכילתא דר' ישמעאל.

פסוק ד

תוספתא פסחים פ״ז ה"ז, ועי׳ מכילתא.

חסרון הניכר יש כאן ולפי הסוגיא דפסחים צ' ע"א צ"ל: מהיות משה החייהו משה מכדי אכילה ובו׳ וע"ש הפירוש.

עי' לעיל אות ש3'.

ספרי דברים פיסקא קל״ב ועי' מכילתא פ"ג ובמפרשים שם.

בר מצרא דידיה.

היינו שחצרו סמוך לחצרו.

היינו שפתחו סמוך לפתחו באותה חצר והוא קודם לשאר שכנים, וא״כ ה"ה שכנו שבנות קודם לשכנו שבשדות והקרוב קרוב קודם ועי' מכילתא.

תוספתא פסחים פ"ח הי״ב וי״ג ושם בשם ר"ש בן אלעזר.

מכילתא.

כמו מתוך.

תוספתא פסחים פ״ז ה"ז.

תוספתא חגיגה פ"א ה"ב סוכה מ"ב ע״ב. ועי' גיטין ס"ה ע"א וירושלמי שם פ"ה הלכת ט' .

תוספתא פסחים פ״ז ה"ז.

עי׳ מכילתא ופסחים ס"א א' ורש״י שם.

איש שה לבית אבות.

ירושלמי פסחים פ״ח ה"ג.

פסחים פ״ט ע״א.

פסוק ה

עי' זבחים כ״ה ע״ב דלפי הש״ס צריך להגיה הברייתא ולמחוק תיבת תם.

כת״כ ויקרא דיבורא דנדבה פרשה ה׳ ה״ב.

ולא בקר עי׳ מכילתא.

נ"ל לפרש עפ״י הירושלמי פסחים פ"ט ה״ח מן הצאן להוציא את החלקים שבהן א"ר אבין להוציא מה שחלקה לך התורה רובע ונרבע ומוקצה ונעבד עכ״ל. ולפ״ז נ״ל דחלוק שבן הבקר היינו נעבד דמיעטה התורה ממן הבקר כדאיתא בריש ת"כ. וכמה פעמים מצינו דחילוק היינו מיעוט כמו אך חלק, בכם חלקתי ולא באומות (חולין ה׳) ובספרי זוטא המובא בילקוט בפ׳ נסכים רמז תשמ"ה ז"ל: לחלוק את הגנוב ואת הגזול ע״ש.

נ"ל דיש כאן חסרון וכן צ״ל: אי יכול שיביאו פסח דורות מצאן ובקר (כדכתיב וזבחת פסח וגו' צאן ובקר) ת"ל מן הכבשים ומן העזים תקחו אין לי אלא דברים האמורים כאן בלבד. ועי' מכילתא.

בפסח מצרים, ושאר ימים לא אצטריך למעוטי אלא יום ארבעה עשר שלא תאמר דכשר מק״ו, ע״כ שנה הכתוב תקחו.

פסוק ו

עי' מגילת תענית פ"א ששם מאמר זה מחובר עם מאמר ר' עקיבה דלקמן.

עובדים.

פסחים צ״ו ע״א בשם בן בג בג.

היינו שלשה ימים שלמים, ובש״ס איתא ד' ימים.

משנה ערכין י"ג ע״א.

במשנה איתא המבוקרין.

עי׳ לעיל הערה ר3'.

משנה פסחים ס"ט ע"ב.

משנה פסחים ס״ט ע"א, ומה שאמר פסח מצרים היינו אף פסח מצרים כמו ששנינו בתוספתא פ' ח', וע' ירושלמי פ"ה ה״ה האיך שחטו במצרים בג' כתות.

ספרא אמור ריש פרק י״א.

עי' מה דתני בירושלמי פסחים רפ״ה בשם חנניה בן יהודה וע׳ ילקוט רמז תש"כ בשם ספרי זוטא.

משנה פסחים ס״א ע"א.

פסוק ז

נ״ל דהוא שיעור טבילה. ע' זבחים צ״ג ע״ב.

ע' זבחים כ"ה ע"א.

ואינו נותן אלא בפנימי, וע' מכילתא דפליגי תנאי אי נותן מבפנים או מבחוץ.

נ״ל דהך דרשא ודרשא דבסמיך דריש מדכפל עוד ב' פעמים משקוף ושתי מזוזות בקראי בפסוק כ"ב וכ"ג. ואף דשם כתיב תחילת משקוף ואח"כ שתי מזוזות נקטא המכילתא דילן לישנא דהאי קרא דקאי עליה, עי' התורה והמצוה על ת״כ ממהרמ״ל מלבים אילת השחר כלל רמ"ג. ומה שאמר מדם על כל משקוף ומדם על כל מזוזה היינו על כל הגעה טבילה וכמו שכתב רש״י לקמן פסוק כ"ב ע״פ המכילתא.

עיין לקמן פסוק מ"ו.

היינו דפסוק זה מיירי בפסח מצרים, אמנם לקמן פסוק מ"ג יליף דכן הדין גם בפסח דורות.

פסחים פ״ו ע"א.

כר"י שם.

ר״ל דהאי קרא מיירי בגופו של פסח ולא במצוות שעל גופו כגון מצה ומרור עיין פסחים צ״ה ע״א, ואולי דריש מדכתיב אותו וצ״ל אותו בהם בגופו של פסח.

פסוק ח

יומא פ' ע״א ת"כ צו פרשה י' ה״י. וזה לשון לקוטי מכילתא שלי לדברים ט"ו כ"ג: רק ליתן שיעור כזית שאמרה תורה, פי׳ רק מיעוט הוא דאינו חייב אלא על כזית.

עי׳ פסחים פ״א ע"א ורמב״ם פ״י מה׳ ק״פ ה"ט.

עי׳ ירושלמי פסחים פ"ז הי"א.

ברכות ט' ע"א.

מכילתא.

פסחים ע״ד ע"א.

פסחים ע"ה ע"א.

פסחים ל״ט ע"א.

וכן הובא קרא דפ' בהעלותך כאן במכילתא, וע' פסחים קט״ו ע"א וחתם סופר א"ח סי' ק״מ.

ורבנן דחלוקין על הלל דרשי שם בפסחים יאכלוהו אפילו זה בפ"ע וזה בפ"ע ועי' תוספתא סוף פרק ב', ומכילתא כאן.

פסוק ט

כשם שאין לוקין עליו, פסחים מ"א ע"א.

ומה ת"ל ובשל מבושל במים.

כלומר זה ודאי הייתי יודע דנא אסור ולוקין עליו דהא כתיב אל תאכלו ממנו נא, אמנם הייתי אומר כשם שנא אסור כך בשל כל צורכו דהיינו בשל יותר מדאי אסור.

היינו צלאו כל צרכו דשויא חרוכא, פסחים מ"א ע"א.

עי' ת״י ומכילתא.

מכילתא ונדרים מ״ט ע״א.

פסחים מ"א ע״א.

אף שהותר מכללו אצל צלי, ע' פסחים מ"א ע״ב.

פסחים ע״ד ע״א.

ירוש' פסחים פ"ז ה"א.

ע' ערוך ערך תך ב', ונראה דתיבות מפני שתוכו כברו הן פי׳ נוסף על מכדרשב״י מבעל מדרש הגדול.

פסוק י

מכאן עד פסוק י"ד הביא לי אחד מתלמידי איזה חילופי גירסאות מפראגמענט אחד כ״י של מכילתא דרשב״י שנמצא באקספארד, ומה שמצאתי נכון להגיה עפ״י כ"י זה רשמתי בעגול כזה 0

פסחים פ"ד ע"א. ודברי מכילתא אלו הביא רמב״ם בס' המצות מ"ע צ״א.

שבת כ"ד ע"ב בשם תנא דבי חזקיה שכנראה היא המכילתא דרשב״י, וע' ירושלמי שבת פ״ב ה״א.

פסוק יא

עיין מכילתא.

מדכתיב וככה דריש כאילו כתיב ב' פעמים ככה ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט, ואפשר נמי דדריש כפל הכ' דהו"ל למכתב כה, וע׳ ספרי דברים פיסקא קכ״ח.

פסחים צ"ו ע״א.

האי תנא סבר דאינו אוכל ביחד פסח מצה ומרור. או י"ל כשיטת רמב״ם דרק מצה ומרור כורך כאחת. ע' פ״ח מה׳ חמץ ומצה ה"י.

וכן דריש גבי חטאת בת"כ, דיבורא דחובה סוף פרק ח' וע' ריש זבחים.

עי' ספרי במדבר פיסקא קמ"ג, דברים פיסק' קכ"ח ומנחות ק״י ע"א. ספרא דיבור נדבה פרק י' הל' ט'.

פסוק יב

מכילתא.

ע' מכילתא: ד״א נותן אני עברתי במצרים.

לעיל פסוק ח'.

ע' מכילתא, ושם דריש באופן אחר.

ועד מרבה גם חיה.

עי' מכילתא לפסוק כ״ט וכל בכור בהמה דפי' באופן אחר.

ע' לעיל אות פ7'

ע' מכילתא.

מאמר זה מובא מר' טודרוס הלוי שהעירותי עליו לעיל אות ט1', ועוד מובא בספר תולעת יעקב לר' מאיר אבן גבאי דפוס קראקא דף ס"ג ע"ב בשם מכדרשב״י, וע' ספרא אחרי פרשה ט' ב', ומשנה ב"מ פ"ד מ״ב.

בס' תולעת יעקב גר׳ גנות של ע״ז וע' שמות רבה פ' י״ו.

לפנינו כתוב מאופז, אבל גם בתרגום הסורי גרס מאופיר.

המדרש מכנה הפסוק (ע' ירושלמי מגילה פ״ד ת״י) דבקרא כתיב פגריכם — גלוליכם.

פסוק יג

נ״ל דר״ל שלא עשו חבורות שכולם גרים או נשים או עבדים וכדאיתא בפסחים צ"א ע"א וע"ב; וקרא אפשר דאסמכתא בעלמא וטעמא כמ"ש בגמרא שם. ומה שאמר כאן במצרים ה"ה לדורות כדלעיל הערה א6׳.

בתוספתא פסחים פ"ח איתא דזה היה דוקא בפסח מצרים אבל בפסח דורות אוכלין במקום אחד ולנין במקום אחר.

עי' מכילתא לפסוק ז' ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף.

דרש ופסחתי כמו ופסעתי כר' יאשי' במכילתא.

אפשר דר"ל דבכל מכה ומכה היו ג' מיני פורעניות וכעין שדרשו התנאים בהגדה שלנו.

פסוק יד

עדיין הדבר תלוי בדבר שאינה גבוה, כלומר בדבר שלא נתברר, ובכ"י הנ״ל גרס: ועד אין דבר תלוי בדלא תלוי, ובמכילתא איתא עדיין הדבר שקול.

מכילתא.

ויחגו לי במדבר (שמות ה' א').

כדכתיב (שמות כ״ד ה׳) ויעלו עלת ויזבחו זבחים שלמים לד' פרים, ועולה הוא עולת ראיה וע׳ חגיגה ו' ע״א.

במקום הזה כתוב בכ"י מה״ג על הגליון: "מה חגיגה שכאן טעונה פרים תיטען חגיגה האמורה כאן עולה ושלמים״. ואין לו מובן.

כתיב כאן חג לד' וכתיב התם שלמים לד' פרים.

וליכא למיפרך כדלעיל דעל גז״ש אין משיבין.

חגיגה ט' ע"א ות"כ אמור ריש פרק י"ז.

שלא יצא ידי חגיגה אם לא אכל הבשר כגון שנטמא.

ע' מכילתא.

פסוק טו

תוכן העניינים

הערות שוליים על מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה