הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב· רבי שלמה בובר
שמות · פרק לג
זה אהל שלו שעשאו כמנודין לשמים. עי׳ סנהדרין ק״י ע״א אמר מנודה לרב מנודה לתלמיד, ועיין תנחומא כי תשא אות כ״ז משה דרש ק״ו אמר המנודה לרב מנודה לתלמיד.
מיכן אמרו חכמים. קידושין ל״ג ע״ב ותנחומא שם.
מתוך הענן. עי׳ תנחומא שם.
ארז״ל גדולה שמושה. ברכות ז׳ ע״ב.
אמר לו הקב״ה המתן. ברכות ז׳ ע״א.
לפי ששני דברים שאל משה. עי׳ ברכות שם, ג׳ דברים בקש משה כו׳.
לכך נאמר גם את הדבר הזה. עי׳ רש״י בגמרא שם ד״ה שלשה דברים שכתב שהרי לסוף שאלתו כתיב גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה.
מלמד שהראה לו הקב״ה. עי׳ ר״ה י״ז ע״ב מלמד שנתעטף הקב״ה כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפלה אמר לו כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם.
אע״פ שאינו הגון. ברכות ז׳ ע״א.
מפני מה יש צדיק. שם.
מלמד שבקש משה לראות מתן שכר. תנחומא כי תשא אות כ״ז ומובא בילקוט רמז שצ״ה.
הא בשעת מיתה של אדם רואים השכינה. בילקוט רמז רצ״ו הביא בשם פדר״א אין הנפש יוצא מן הגוף עד שתראה פני השכינה. עיין ספרא ויקרא פ״ב בחייהם אינן רואין אבל רואין במיתתם (ובילקוט בשעת מיתתן) וכה״א לפניו יכרעו כל יורדי עפר וגו׳ [וכ״ה במ״ר ס״פ י״ד].
זו מערה שעמד בה אליהו. עיין מגילה י״ט ע״ב אילמלי נשתייר במערה שעמד בה משה כו׳ וכתב רש״י כשעבר הקב״ה לפניו שנא׳ ושמתיך בנקרת הצור.
ואחריו קול דממה דקה. כ״ה גם בכ״י פלארענץ ובקרא כתיב ואחר האש קול דממה דקה: