העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קעא · פירוש ג
לתקוע בשופר. נוסח זה א"צ טעם. דפשטא הכי הוא אלא בירושלמי אי' לשמוע קול שופר. וכ' הרא"ש ברה"ש פ"ד סי' מ"ו בשם בה"ג טעם דהשמיעה עיקר מצוה. ובאבודרהם ה' פורים הוסיף דא"א לברך לתקוע משום דמריעים ג"כ וא"א לברך להריע משום דתוקעים ג"כ. ורבינו לא חש לה. וכמו דמברכין על נטילת לולב אע"ג דמצוה ד' מינים אלא משום שגבוה במינו ונראה עיקר. ה"נ כיון דתקיעה מרובה לפניה ולאחריה מברך לתקוע. ויש להוסיף דלפי לישנא דקרא ותקעתם תרועה הרי דגם תרועה מיקרי בפעולת התקיעה. ואע"ג דלמדנו מזה פשוטה לפניה מכ"מ אין מקרא יוצא מ"פ. מיהו כבר כתבנו בסי' ח' ובכ"מ דאין ברכות נאמר בלשון תורה אלא בלשון ב"א. ומעתה אפשר דלא פליגי ובאתרי' דמר קרו למי שמריע שתוקע תרועה ובאתרי' דמר נקרא המריע כי אם מריע. וכיב"ז כתבנו בסי' ע"ג אות ב'. איברא הא שכתב רבינו לתקוע ולא על תקיעת שופר. כבר כתבנו בשאילתא קמ"ה אות י"ח דדעת רבינו כהרמב"ם לחלק בין עושה המצוה ע"י עצמו לעושה ע"י שליח ולא כהריב"א שמחלק בין יכול לעשות ע"י שליח. ובארנו דהיא מחלוקת בבלי וירושלמי. זהו אשר ביארנו נוס' של רבינו לפי דאי' לפנינו. אבל בשבלי הלקט סי' צ"ד כ' וז"ל רב עמרם גאון כ' ואם בירך לתקוע טעות הוא. ונהגו לברך לשמוע וכן אמר ר"א גאון ז"ל עכ"ל. וכן הוא באמת בכת"י. וכן הסכימו כל הראשונים ז"ל לברך לשמוע קול שופר. ומכ"מ גם דעת ריא"ז שלהי רה"ש ופ"א דפסחים לברך לתקוע בשופר. ולא כפרי חדש סי' תקפ"ה שהפריז עה"מ שכ' שהמברך לתקוע לא יצא. אלא כמש"כ ב"ח ומ"א שם: