העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קע · פירוש יא
לימא מסייע ליה בכותל גוהה לרה"ר סותר ובונה כדרכו ואינו חושש התם כו'. בגמ' אי' בלשון המסייע ובונה כדרכו מפני הסכנה ותמוה דא"כ מפורש הטעם דלא כר"ח. וצ"ל בדוחק דהמסייע ס"ד דהא דתני מפני הסכנה אינו טעם אלא על הא דסותר. אבל הא דבונה הוא כדר"ח וה"ה אם נסתר מאליו ודחי דהכל מפני הסכנה וכדאי' בל"ב בקושי' הגמ' א"כ לסתור ולא ליבני. ומשני א"כ מימנע ולא סתר הכי צריך לפרש לפי נוס' הגמרא אבל זה דוחק ועיקר חסר. ונוס' רבינו יפה ומיושבת. דמאן דמסייע לא הביא הטעם כלל וקסבר הטעם כדר"ח. ודחי ליה דבסיפא מפורש הטעם מפני הסכנה. ולא תקשה על המסייע שהביא רישא דברייתא ולא ידע סיפא שבה דהרבה מצוי כזה. ע' פסחים דע"א א' לימא מסייע ליה והיית אך שמח כו' התם כדקתני טעמא כו' ובדצ"ז א' תמהו התוס' ד"ה אלא לאו על כיב"ז ועוד בכ"מ. והנה בל"ב כדמשני דאתי הברייתא כר"ח והא דתני מפני הסכנה הוא משום סתירה מקשה הגמרא א"ה ליסתר ולא ליבני. ואינו מובן לכאורה הא אליבא דר"ח קיימינן דשרי לבנות משום גנבי וכבר ראיתי מגיהי' קושי' זו א"ה ליסתור ולא ליבני בל"ק כדדחי דהברייתא דלא כר"ח ומפני גנבי אסור. מש"ה שפיר מקשה א"ה לסתור ולא ליבני. אבל ח"ו להגיה ספרים כ"כ. וע' בריטב"א מבואר כ"ז בל"ב והכי מבואר נוס' רבינו. אלא יש לבאר הנוס' כמו שהיא דבאמת לפי דתני בברייתא כותל גוהה לרה"ר כו' מוכח שהוא משו' גנבי דאי משום סכנה מאי אריא רה"ר. ובאמת הגיה הראב"ד ומחק ברה"ר אבל רבינו והרי"ף הביאו נוסח' זו ואין לזוז מנוס' הראשונים אלא מיהא מזה הוכיח המסייע דהטעם משו' גנבי וכר"ח ואע"ג שעדיין אין הכותל נסתר מ"מ בכותל גוהה נוח להגנב לעבור עליו לחצר. ודחי דהטעם משו' סכנה וא"כ צ"ל דלרבותא נקיט דאפי' ברה"ר דאיכא גנבי מ"מ דוקא לסתור שרי דאיכא סכנה וממילא שרי לבנות כי היכי דלא לימנע ולא סתיר אבל אם הוא סתור אסור לבנות. ובל"ב הקשה דוקא משום סכנה הא משום גנבי אסור. וס"ד דאפי' בנין לחוד אסור ולא כר"ח ויישב דבנין לחוד שרי משום גנבי אבל סתירה כשהוא גוהה ובנין אסור אלא משום סכנה. והקשה אפי' איכא סכנה לסתור ולא ליבני ואע"ג דס"ל השתא דכר"ח קיי"ל מכ"מ הא תרווייהו אסור משום גנבי אפי' לר"ח מדתני ברה"ר והשתא כשסתרו בחוה"מ הא אסור לבנות. ומשני דא"כ מימנעי ולא סתרי. היוצא מכ"ז דאע"ג דקיי"ל כר"ח דכותל חצר בונה כדרכו אבל סתירה ובנין אסור אף במקום פסידא אלא כשסותר מפני הסכנה התירו סופן משום תחילתן. והיינו דאר"י בירו' על הא דכותלו גוהה סותרו ובונהו ויסתור ולא יבנה ואר"י התירו סופו משום תחלתו ואינו חולק על ר"ח ולא כקה"ע. ובכת"י קיצר כאן וז"ל לימא מסייע ליה כותל גוהה לרה"ר סותר ובונה כדרכו גוהה שאני א"ד גוהה אין אבל כותל חצר לא. אמר רב אשי כו'.