אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא קסט · פירוש ב

פירוש א

הלכתא כרבי או כרבנן. בב"ב דקכ"ד א' אי' ארב"ח אר"ח עשה כדברי רבי עשה עשה כדברי חכמים עשה מספקא לי' אי הלכה כרבי מחבירו ולא מחבריו אר"נ אמר רב אסור לעשות כדברי רבי כו' ור"נ דידי' א' מותר לעשות כדברי רבי כו' א' רבא אסור לעשות כדברי רבי ואם עשה עשוי. קסבר מטין איתמר. וכ' התוספות ותימא דבכולי גמרא אומר דאין הלכה כרבי מחביריו והכא מספקא לי' כו' ומפרש ר"ת דדוקא הכא מספקא לי' אבל בעלמא לא. והרשב"ם כ' אפי' מחבריו בכ"מ וכ"כ הרמב"ן והרמ"א בחי'. וכ' הרמב"ן על פי' ר"ת ולא דייק כלל והכי נראה דעת רבינו דלא פסיקא מכולי גמ' דהלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו. ודייק מסוכה כאשר יבואר וא"כ עלינו ליישב קו' התוספו' כדי להעמיד דברי רבינו ע"כ. דכולי גמרא שכ' ר"ת ז"ל הן המה המקומות המפוזרים. חדא בעירובין דמ"ו ב' הלכה כר"ע מחבירו וכר' יוסי מחביריו וכרבי מחבירו משמע דוקא מחבירו ולא מחביריו. אבל אינו ראי' דפסיקא לתלמודן הכי. דילמא משום דלא פסיקא שהרי אמוראי בב"ב פליגי בהכי. וע' בחי' רמב"ן שיישב קרוב לזה. תדע שהרי בדר"ע קאמר ג"כ הכי ומשמע ולא מחביריו והרי רבינו פוסק הלכה כר"ע מחביריו בסי' מ"ח ודייק הכי מסוגי' דעירובין אלא צ"ל כמש"כ משום דלא פסיקא לי'. וע' מש"כ שם אות י"ב דיש נ"מ בין להקל בין להחמיר. שנית בפסחים דכ"ז א' דאמר שמואל תנור שהסיקו בקליפי ערלה כו' אפה בו את הפת רבי א' הפת מותרת וחכ"א הפת אסורה והתני' איפכא שמואל איפכא תני ואב"א בעלמא קסבר שמואל הלכה כרבי מחבירו ולא מחבריו והכא אפי' מחבריו וסבר אתני' איפכא כי היכי דניקום רבנן לאיסורא. ולכאורה משמע דא"א לומר דהלכה כרבי אפי' מחבריו מדלא קאמר דשמואל ס"ל הכי. אבל לק"מ דודאי אי הוי שמואל ס"ל הכי לא הוי מהפך כאן דא"כ יטעו התלמידים בפסק הלכה אלא ע"כ שמואל ס"ל דהלכה כחכמים בכ"מ ורק בהא מילתא הלכה כרבי מש"ה היפך. שלישית הוא בכתובות דכ"א גבי מחלוקת רבי וחכמים אי על הכתב הן מעידין או על מנה שבשטר הן מעידין. ואי' התם אר"י אמר שמואל הלכה כדברי חכמים פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים מ"ד הלכה כרבי מחבירו ואפי' מחבריו קמ"ל ומקשה הא ההוא שטרא דנפיק מבי דינא דמר שמואל וכו' ומשני ההוא שטרא דיתמי הוי וחייש לב"ד טועין וסבר שמואל דילמא איכא דס"ל הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו ובהא אפי' מחבריו סבר אעביד רוחא כי היכי דלא מפסיד יתמי. משמע ודאי דזה לא עלה עה"ד לחוש דילמא איכא דס"ל הלכה כרבי מחבריו. אבל ודאי כד דייקת תמצא דמסוגי' זו עצמה מוכח דאפשר דהלכה כרבי אפי' מחבריו. דלכאורה אינו מובן. שהרי מתחלה קאמר דלהכי הוצרך שמואל לפסוק כרבנן משום דס"ד הלכה כרבי אפי' מחבריו. ואמאי לא נימא כמו כן דחייש שמואל בהאי עובדא למאן דס"ל באמת הכי. אלא ודאי אע"ג דאפשר למימר הכי דהלכה כרבי אפי' מחבריו הכא לא בעי לומר הכי משום סוגי' דפסחים דפשיטא לשמואל דהלכה כרבי מחבירו ולא מחבריו עד שהיפך בשביל הכי כמש"כ. מש"ה קאמר בסוגין ג"כ בהאי לישנא. מיהו בתחלת הסוגי' עד שלא ידע מההוא שטרא דעביד שמואל כרבי ע"כ צ"ל דהא דהוצרך שמואל לפסוק כחכמים הוא משום דס"ל כרבי בכ"מ אפי' מחבריו מש"ה פסק הכא כחכמים. ולפי זה צ"ל באמת הא דמהפך שמואל בפסחים הוא משום דשמואל איפכא תני. אבל לפי מה שהביא הגמרא עובדא דעבד שמואל כרבי שפיר איכא למימר כאב"א בפסחים פשיטא דשמואל ס"ל הלכה כרבי מחבירו ולא מחבריו ומש"ה נקיט הכא ג"כ בהאי לישנא ולא קשיא תו אמאי איצטריך שמואל לפסוק כחכמים. דפשוט הוא דמשום דעביד עובדא בשטרא דיתמי כרבי הוא דחש שמא יטעו התלמידים דפסק כרבי בכל שטרות מש"ה איצטריך לומר דמכ"מ הלכה כחכמים. היוצא מזה דלל"ק דפסחים וס"ד דכתובות אין מוכרע כלל. ואדרבה משמע יותר דשמואל ס"ל בכ"מ הלכה כרבי אפי' מחבריו. ולל"ב דפסחים ומסקנא דכתובות למדנו דשמואל ע"כ ס"ל הלכה כרבי מחבירו ולא מחבריו מדנצרך להפך דרבי וחכמים ועדיין אין הוכחה דקיי"ל הכי. והנה בעירובין די"ד אי' אר"י א"ש אין הלכה כר' יוסי לא בהילמי ולא בלחיין א"ל ר"ה בר חיננא בהילמי אמרת לן בלחיין לא אמרת לן מ"ש בהילמי דפליגי רבנן עלי' בלחיין נמי פליגי רבנן עלי' א"ל שאני לחיים דקאי רבי כותי'. הרי דשמואל ס"ל הלכה כרבי אפי' מחבריו וכל"ק דפסחים. ואי' שם עוד רב רחומי מתני הכי כו' ולא איתמר מימרא זו הכי והיינו כל"ב דפסחים. עוד ראיתי ראי' מהא דחולין דל"ו שא' ר"א על רבי ור"ח אין דבריו של אחד במקום שנים. וכבר דחה זה יפה בס' תשובה מאהבה ח"ב סי' רכ"ו דרק ר"א לית לי' הכי הני כללי. שלא נאמרו אלא מרב ושמואל ואילך. הא למדנו שאין הדבר ברור בסוגי' דעלמא דהלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו. ולכאורה תלי' במחלוקת אמוראי בב"ב שם. וכיון דא' רבא התם אסור לעשות כדברי רבי ואם עשה עשוי קסבר מטין איתמר הכי קיי"ל. וכ"כ הרמב"ן וז"ל כלומר הכי איתמר הלכה כרבי מחבירו אבל מחבריו מטין ומסקנא דשמעתין היא והילכתא הכי עכ"ל. אבל רבינו לא איתבריר לי' מסוגי' זו שהרי בהא דבכורה ג"כ לא קיי"ל כרבא דאם עשה עשוי. וכמש"כ הרשב"ם בזה"ל אהא הילכתא לא סמכינן אלא אהילכתא דר"פ דהוא בתרא לקמן בשמעתין עכ"ל. ור"פ פסק כחכמים. מיהו אינו הוכחה מדר"פ לכולי תלמודא. ודילמא רק הכא פסק כחכמים והיינו דאסתפק רבינו שפיר כמאן הלכה הכא בסוכה ופשיט דכאן הלכתא כחכמים מדר"א ומכ"מ בכל מקום עדיין אין הדבר ברור. איברא הרי"ף ברכות פ"ב לענין ק"ש ככתבה כתב בזה"ל וקיי"ל כרבנן. חדא דיחיד ורבים הלכה כרבים:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה