אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא קסז · פירוש ו

פירוש ה

ובן י"ב משלימין מדאורייתא בתינוקת ובן י"ג כו'. בגמ' ליכא אלא בן שתים עשרה משלימין מדאורייתא. וצ"ל דמיירי בתינוקת וממילא מובן דבתינוק י"ג. ולמש"כ באות ד' אתי שפיר בפשיטות דלא בא ר"י אלא להודיע דיש י"ב מדאורייתא. והיינו בתינוקת וממילא ה"ה בתינוק. כ"ז לפי נוס' הגמרא לפנינו. אבל נוס' רבינו וכ"ה בה"ג וברי"ף הוא כמשמעו דדינא דאורייתא קמ"ל בתרוויהו. ומדכ' רבינו דקיי"ל כר' יוחנן אלמא דמפרשי בת י"ב לאחר י"ב ובן י"ג לאחר י"ג. שהרי קיי"ל תוך הזמן כלפני הזמן כדאי' ס"פ יוצא דופן. והקשו הרמב"ן והר"ן ז"ל הא ר"י עצמו ס"ל תוך הזמן כלאחר הזמן. וא"כ פי' בן י"ב וי"ג כמשמעו בתוך שנת י"ב וי"ג. ויישבו דאפשר דהדר ביה ר"י מההיא משום דהתם אותבוהו ואסקוהו בתיובתא. ואינו ישוב מרווח. וע"ע מש"כ בסי' קט"ז אות י"ג דהא דאי' בנדה דמ"ו הקדיש הוא ואכלו אחרים ר"י ור"ל דא"ת לוקין. מישך בהדי מימרא דר"י תוך הזמן כלאחר הזמן. אלמא דלא הדר ביה. ובאמת היה אפשר ליישב קו' הרמב"ן ור"ן בפשיטות. דהתם מיירי בהביא בודאי ש"ש אבל סתם לא חיישינן כדאי' התם דמ"ח סוף ע"ב תוך הפרק דלית ליה חזקה דרבא. ומוקמינן על חזקת קטנות וא"צ לבדוק כלל. וע' מש"כ סי' נ"ט אות ח' בס"ד. משא"כ אחר י"ב וי"ג איכא חזקה דרבא מש"ה משלימין מדאורייתא. והוא ישוב פשוט. אלא דא"כ קשה הנוסחא שכתב הרי"ף בדרב הונא ור"נ דתרוויהו אמרי בן י"ב משלימין מדאורייתא. ופי' הרמב"ן והר"ן משום דס"ל תוך הזמן כלאחר הזמן. הרי דחיישינן שמא הביא ש"ש תוך הזמן ומש"ה נדחקו בהא דר"י שהרי יש לנו לחוש שמא הביאו ש"ש. אבל זה ג"כ דוחק לומר דר"ה ור"נ ס"ל הכי. ובמס' נדה במקומה לא נזכרו כלל זולת דר"נ אמר דתנאי פליגי בהכי. ובעיקר הדין קשה ג"כ לומר דחיישינן למילתא דלא שכיחא ונגד החזקה. והרא"ש פי' דמיירי כשהביאו סימנים בברור והקשה דמכ"מ אמאי חייש ר"נ להשלמה די"א אכתי הוי ב' שנים לפני גדלות דשמא לא יביא סימנים אחר י"ב. [זהו כוונת הרא"ש לדעתי להקשות על ר"נ. ולא כהק"נ שפי' הקו' על פסק הרי"ף. ואאל"כ דא"כ ליקשי יותר דהא קיי"ל תוך הזמן כלפני הזמן. ואפי' יביא סימנים אינו כלום] הא מיהא נוס' רבינו ובה"ג והרי"ף קשה לפרש. אכן לפי דברינו באות הנ"ל יש לומר כמש"כ דמיירי בסתם. ומש"ה לכ"ע א"צ להתענות מה"ת אלא לאחר י"ג דאיכא חזקה דרבא. ור' יוחנן מיירי בדאורייתא ממש מש"ה אמר בתינוק בן י"ג היינו לאחר י"ג ובתינוקת בת י"ב. ור"ה ור"נ ה"ק דיש י"ב מדאורייתא והיינו בתינוקת מש"ה גם בתינוק מיחשב שנה זו למה"ת. כלומר לבד שנות השלמה. וכדי שלא לחלק בין תינוק לתינוקת. ויפה כ' הרי"ף אע"ג דקיי"ל כר"י בדין תורה דבתינוק אין זמנו מה"ת כי אם אחר י"ג מכ"מ קיי"ל כר"ה ור"נ דמשלימין מבן י"א בין לתינוק בין לתינוקת. דאע"ג שלא עשו השלמה אלא שנה אחת מכ"מ עשו שנת י"ב בתינוק כמו מה"ת שאינו נחשב להשלמה מדרבנן. וראוי לדעת דבכת"י איתא בזה"ל ור' יוחנן אמר השלמה מדרבנן ליתא בן עשר בן י"א מחנכין אותו לשעות ובן י"ב משלימין אותו מדרבנן ובן י"ג משלימין אותו מדאורייתא והילכתא כר"י. ונוס' זו אין לה באור הא קאמר דליכא השלמה מדרבנן. והאיך אמר דבן י"ב משלימין מדרבנן. אבל היינו כדברינו. דאע"ג דאין השלמה מדרבנן. מכ"מ להשוות לתינוקת ודאי איכא השלמה מדרבנן. והנה למדנו דרבותינו פירשו הא דר' יוחנן לאחר י"ג. וע"ז כתב הרמב"ן עוד בזה"ל ולא תטעה בדבר מפני שלא אמרו בן י"ג ויום א' כמו ששנינו בכולי פירקא דיוצא דופן. דהתם לאפוקי ערב רה"ש הוא. והכא אפי' חל יוה"כ ברה"ש שלו משלים מדאורייתא שהרי היום והגדלות באים כא' עכ"ל. ר"ל דהתם נחית התנא להשמיענו לאפוקי ערב רה"ש וכדאי' בנדה דמ"ד דפליגי ר"מ ורבנן בהא דבת שלש שנים אי בעינן שיהא יום א' או לא. ומפרש הגמ' ערב רה"ש א"ב. והכא לא נחית הגמ' להשמיענו לאפוקי ערב רה"ש אלא להשמיענו להיפך דאפי' ברה"ש שלו משלים מדאורייתא. ולא נימא דהגדלות מתחיל משעה שנולד לפני י"ג שנה ולא בתחלת אותו יום קמ"ל דהיום והגדלות באים כאחד. ולאו דוקא ביוה"כ הכי הוא אלא בכל מצות שבתור' וכמש"כ הרמב"ן בחי' מס' נדה דלענין כל שנים דבעינן מעל"ע אינו משעה לשעה זולת בקדשים ובבתי ע"ח. אבל למש"כ בשאי' קט"ז אות ב' דעת רבינו דבעינן משעה לשעה ממש י"ל דמ"מ לענין תעני' יוה"כ שאני דאם יאכל בשעות שלפני גדלות לא יהא נחשב שעות שלאחר גדלות לצום שאין ענוי אלא מערב עד ערב. מש"ה אסור לאכול בשעות הקודמות ג"כ. והנה בכתובות ד"נ כ' בש"מ בשם הראב"ד הא שאמרה האם בר תליסר לתעניתא מעל"ע דהאי מעל"ע קאי על בר תליסר. שאם חל מעל"ע של י"ג ביוה"כ מחויב להשלים. וע"ז כ' הרשב"א דמה צריך להשמיענו פשיטא שכן הוא. והנראה דהראב"ד ס"ל דמעל"ע דגדלות היינו משעה לשעה וא"כ אם נעשה גדול באמצע היום אינו מוזהר בשעות הקודמות מה"ת. וקמ"ל דבתענית אינו כן וכמש"כ. ולפי דהראב"ד גריס בר תליסר ואינו מפרש כמש"כ לדעת רבינו והרי"ף דהשמיענו האם דתינוק ותינוקת שוין. וקשה הי' להראב"ד מאי השמיענו האם. מש"ה פי' דהשמיענו דאע"ג שאין השלמה מדרבנן מכ"מ באותו יום שנעשה בר מצוה משלימין. והרשב"א ס"ל כהרמב"ן דמעל"ע אינה משעה לשעה ושפיר מקשה ע"ז הפי' פשיטא. שהרי נתחייב מה"ת בכל המצות. וע' שו"ת ח"ס או"ח סי' קע"ב דפי' דברי הרמב"ן והראב"ד בא"א.

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה