אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא קסז · פירוש ד

פירוש ג

וקיי"ל כר' יוחנן בן י"ב משלימין מדרבנן כו'. דעת רבינו מבואר מכאן ומדבריו בסמוך. דמפרש דרב הונא ור"נ שהביא רבינו להלן מיירי בין בתינוק בין בתינוקות ופליגי בשנה אחת אבל לכ"ע מתחיל זמן החינוך בתינוק ובתינוקות בשוה. וממילא נמצא חינוך לקטן שנה א' יותר מתינוקת. ור"י דאמר השלמה מדרבנן ליכא. מכ"מ בתינוק יש השלמה בשנת י"ג דתינוקות משלמת מה"ת. וזהו דעת הרי"ף ג"כ ומש"ה כתב לדעתו שפסק כר"ה ור"נ דבתראי אינון ומשלימין מדרבנן כדי לחנכן מבן אחת עשרה בין לתינוק בין לתינוקת. ור"נ דלתינוק יש שני שנים השלמה ולתינוקת שנה אחת. וזהו דעת רבינו אלא שנחלקו בפסק הלכה דרבינו פסק כר' יוחנן וא"כ בתינוקת אין השלמה מדרבנן כלל ובתינוק יש השלמה שנת י"ג משום הכי לא הביא כאן השלמה לתינוקת כלל. ולהלן ג"כ כ' דהשלמה ליכא כלל מדרבנן אלא בתינוק כדי להשוותו לתינוקת. וכ"ז לא כפרש"י באותו סוגי' דר"ה ור"נ לא פליגי אלא מר מיירי בתינוק ומר בתינוקות ולעולם מתחיל בתינוק חינוך בשנה מאוחרת מתינוקת. והנה לא נתבאר מקורן של רבינו והרי"ף ורמב"ם ז"ל מנא להו יסוד זה דתינוק מתחיל בחינוך שעות ובהשלמה שוה לתינוקות. וכן השיג בעל המאור ז"ל. ואני אובין לפניך דבכתובות ד"נ א' אי' אמר אביי אמרה לי אם בר שית למקרא ובר עשר למשנה בר תליסר לתעניתא מעל"ע לתינוק ובתינוקות בר תריסר כן הנוס' לפנינו בגמרא. ופרש"י דהא דבת תריסר דקאמרת שנת שתים עשרה גופא קאמר. דאי בת שתים עשרה ויום א' דאורייתא היא שמביאה שתי שערות ובת עונשים ואין צורך ללמוד ממניקתו של אביי. והתו' כתבו דבת י"ב ויום א' לאשמעינן כר' יוחנן שאין השלמה מדרבנן. עוד השיגו על פרש"י שם שכ' הטעם שהחמירו בתינוקת משום שהיא ממהרת להביא כח שאינה מתשת כח בלימוד תורה וכתבו התוס' שלא הי' צריך לפרש כן. אלא שחינוך שנה שלה לפני גדולתה כמו תינוק שחינוכו שנה לפני גדולתו עכ"ל התוספות ופלא שלא הרגישו רבותינו על פרש"י שפירש על תרתי סרי ולא פי' על בר תליסר דקדים שהוא בשנת י"ג גופא ולא בן י"ג ויום א'. אבל האמת יורה דרכו של רש"י ז"ל שהי' לפניו הנוס' בגמרא כמו דאי' ברי"ף בר עשר למשנה ובר תריסר לתעניתא מעל"ע ובתינוקות ותו לא מידי. וכ"כ בחי' מהרש"א. ולא נזכר דין התינוק כלל. ומש"ה כ' הר"ן דמשמע דליכא השלמה מדבריהם בתינוק כלל. דאי איתא דיש השלמה הוי ליה למינקט השלמה דתינוק ג"כ. והשתא מבואר פרש"י דע"כ מיירי בדין השלמה מדרבנן ומטעם דהנקיבה בריאה יותר. דאי הוי מיירי מד"ת או אפי' בהשלמה מדבריהם ומטעם שכתבו התו' אמאי שבקה האם דין התינוק. זהו הברור בפרש"י. וכ"ז הראה רש"י לדעת דס"ל שיש השלמ' בתינוקות ולא בתינוק. והובא דעה זו בהה"מ וב"י. ומעתה נשובה לדעת הרי"ף. שהר"ן כ' עוד והרי"ף פסק בהלכות דיומא דבן י"א משלימין מדבריהם בין בתינוק בין בתינוקת ונ"ל שלא רצה הרב לדחות דברי ר"ה ור"נ משום דאביי דהכא ואע"ג דבתרא הוא משום דמניקתו קאמר לה עכ"ל. ואינו אלא תימא. דאביי קיבל ממניקתו לחלוק על אמוראי קמאי. ותו ק' על הרי"ף נהי דפסק כר"ה וכר"נ מנ"ל להחמיר עוד בתינוק יותר מבתינוקת להיפוך מאמי' דאביי. לכן נראה ברור דנוס' הרי"ף בדברי אמי' דאביי בר תריסר לתעניתא מעל"ע וכתינוקת בכ'. ומיירי בתינוק כאידך מילי וכלשון בר תריסר ולא בת תליסר. והאם לא השמיעה לאביי אלא דדין התינוק שוה בזה לתינוקת. מיהו לא פירשה מהו שנת י"ב ואפשר לפרש בתרי אופני היינו כרש"י וכתוס'. ותליא במחלוקת ר' יוחנן עם ר"ה ור"נ וכן בדעת רבינו עם הרי"ף ורמב"ם. דלר"י דס"ל אין השלמה מדבריה' ואין תינוק' מתענית עד אחר שנת י"ב ה"נ תינוק מתחיל להתענות מדבריהם לאחר י"ב. ולא מחמת השלמה אלא כדי שלא יהא קל בזה מתינוקת. ולר"ה ור"נ דתינוקת משלמת מדבריהם בשנת י"ב ה"נ בתינוק יש שני שנים השלמה מדבריהם כדי להשוות לתינוקת. אבל הא פשוט לכ"ע מהוראת האם דתינוק ותינוקת שוין מדרבנן וכן היה המנהג בישראל בן י"ב להשלים כדתניא במ"ס פי"ח ה"ה. ולא באת האם אלא להסבי' הטעם כתינוקת: ומעתה אפי' לנוס' דילן בגמ' בהא דרב הונא ור"נ. דר"ה מיירי בתינוקת ור"נ מיירי בתינוק א"צ לפרש דלא פליגי וכפרש"י. אלא ודאי פליגי וכ"ע ס"ל דתינוקת שוה לתינוק. ומר מיירי בתינוקת וס"ל דתינוק שוה לתינוקת. ומר מיירי בתינוק וס"ל דתינוקות שוה לתינוק וע"ע אות ו':

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה