אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא קסג · פירוש ד

פירוש ג

המלוין לו בחייו. ובגמרא אי' המלוין לו לאדם הן מעידין עליו. והי' אפשר לפרש מלוין מטתו לאחר מותו. אבל רבינו פי' מלוין לו בחייו. דאלו במותו אין כל ב"א שוין. צדיק ג' כתות של מלה"ש יוצאין כנגדו. ורשע נמסר למלאכי חבלה כידוע. אבל בחייו ש"א שני מלה"ש מלוין תמיד והוא הוא דאי' בשבת דקי"ט ב' כל המתפלל בע"ש ואומר ויכלו שני מלה"ש המלוין לו לאדם מניחין ידיהן ע"ר ואומרים לו וסר עוניך וחטאתך תכופר והובא לעיל סי' א'. עוד שם אי' שני מלה"ש מלוין לו לאדם בע"ש מבהכ"נ לביתו א' טוב וא' רע כו'. והכל נלמד מזה הפסוק כי מלאכיו יצוה לך. ואע"ג דפשטא דקרא לענין שמירה כתיב למי שראוי לכך. מכ"מ נדרש ג"כ שמלוין להשגחה להעיד על מעשה האדם אם טוב ואם רע. ואגב מצוים לשמרו אם ראוי. ומקור הדרש שבאין להעיד על מעשיו הוא מעומק לשון הפסוק. דגבי משה רבינו כתי' הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך. וגבי אליעזר עבד אברהם כתיב הוא ישלח מלאכו לפניך וגו'. וכאן כתיב כי מלאכיו יצוה לך וגו'. ולא כתיב ישלח לפניך. אלא ע"כ יש הבדל בתכלית השליחות. משום דבד"מ אם יבא עני לבקש מעשיר שיתן לו מחנותו איזה דבר. ויהי נעתר למבוקשו. והעני יחזור וישאלנו האיך ידעו בחנות שאתה רוצה ליתן וישיב העשיר לפעמים אני אצוה את אנשיי שיתנו לך ולפעמים אומר אני אשלח את משרתי שיתנו לך וההפרש אם כוונתו לומר להאיש היושב בחנות בתדירות והעשיר עובר עליו ומצווהו ליתן לזה העני איזה דבר מעניני החנות אזי לא אפשר לומר שישלח משרתו שיתנו שהרי אין ישיבת אותו משרתו בחנות בשביל העני הזה. אלא עיקר ישיבתו בשביל העשיר. ורק דברו ומצותו באות' שעה לצורך העני. משא"כ אם כוונתו לומר למשרת המשמש בביתו שילך לחנות ולצוות ליתן אזי אומר אני אשלח את המשרת לחנות בשביל דבר העני. וככה עומק לשון הכתוב אצל אליעזר ומשה רבינו שהי' הכוונה דעיקר השליחות יהי' למענם כתוב לשון שליחות והיינו דאי' בב"ר פ' חיי הוא ישלח מלאכו ה"ז מלאך מסוים. ולא נתבאר הכוונה. ולדברינו מבואר ללמד מלשון ישלח שהוא מלאך מסוים בשביל אותו ענין ולא בדרך אגב. אבל אצל כל אדם כתיב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך וגו'. אלמא דעיקר שליחות המלאך לא לשמירה באים אלא להשגחה על מעשיו ואגב יצוה הקב"ה לשמור למי שראוי לכך. ובזה מדויק עוד לשון הכתוב השני על כפים ישאונך פן תגוף באבן רגליך. ולפי המליצה לא נכון לומר נשיאה על הכף. והכי מיבעי על זרועות ישאונך שאין אדם נושא את התינוק אלא על זרועותיו. ולא על כפיו. וגם לשון ישאונך אינו מדוקדק דישאוך מבעי לי'. אבל ידוע דהנון יתירא מקטין את הפעילה. והענין דהנושא את הקטן על זרועותיו והילד אינו הולך כלל מיקרי נשיאה ממש. אבל כשהילד הולך ברגליו ורק כשהוא מגיע לאבן ואין הקטן יוכל לפסוע עליו אוחז הגדול אותו בכפיו ומגביהו מעל האבן. אין זה מיקרי נשיאה אלא עוזר להילד שישא את עצמו בל יגוף רגליו. ובלה"ק הוא בא בנון להקטין את הנשיאה. וכן נשתנה נשיאה שהי' בימי משה במדבר מנשיאה לדורות. דבמדבר שלח הקב"ה את מלאכיו לשמירת ישראל. מש"ה כתיב ואשא אתכם על כנפי נשרים. שהם לא עשו מאומה לעצמם. אבל לדורות אינו כן אלא העולם מתנהג בטבע וכל אדם רואה לעצמו את צרכיו ופרנסתו. אלא שהשגחה עליו להצילו מאיזה רעה שיגיע לפניו. וע"ז נצטוו המלאכים המלווין לאדם ולראות את מעשיו ובדרך אגב יצילוהו מרעה. וזהו עומק המליצה על כפים ישאונך כמו האוחז בכפים את הילד ומועיל לו שלא יגוף באבן רגלו:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה