אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא קסב · פירוש ז

פירוש ו

רב אמר במים וה"ה לאפד בי רב א' וכל הענין. בגמ' אי' רב א' במים וה"ה לאפר. רבה בר חנא [כצ"ל ולא רבה בר בר חנא. א' באפר וה"ה למים ולא פליגי הא ברטיבתא הא ביבשתא פרש"י ברטיבתא שיש בה לחלוחית יין נותן אפר תחלה לשפשף עד שתהא נגובה ואחר כך מים. ביבישתא מים תחלה ואחר כך אפר ומשפשף משמע דברטיבתא בעינן דוקא אפר תחלה כדי שתהא נגובה. וא"כ קשה שלא הזכיר רבינו הא דרבה ב"ח כלל. דברטיבתא דוקא אפר ואח"כ מים. ולא להיפך. ואפי' למאן דאית לי' ד' וה' היינו ברטיבתא אפר ומים ואפר ומים. מיבעי לאשמעינן דאי יהיב מים ואפר מים ואפר לא הוי ניגוב. להכי נראה דרבינו מחולק עם רש"י ולא בעי נגוב תחלה דוקא ותלי' במחלוקת שהביא רש"י בהא דבי רב אמרי דבסמוך. והביא רש"י בשם רבותיו דה"פ תרתי תלת. ברטיבתא אפר ומים וביבישתא מים אפר ומים. ושמואל א' תלת ארבע. ברטיבתא אפר ומים ואפר דשמואל בעי תרי אפר. וביבישתא דבעינן מים תחלה א"כ הוי ארבע מים ואפר מים ואפר. ומים בתראי לא קא חשיב דלאו לשום נגיבה אלא לפנותו מן האפר. ולזה הפי' הסכימו כל הראשונים וכ"כ בה"ג הי יי"נ וז"ל פי' לישנא קמא לרב תרתי ברטיבתא אפר ומים תלת ביבישתא מים אפר ומים כו'. אלא שרש"י הקשה ע"ז דא"כ אמאי רב חשיב מיא בתראי ושמואל לא חשיב. והכי מיבעי לשמואל דמצריך תרי אפר לחשוב מיא בתראי כמו לרב דחשיב ויהא ארבע וחמש. מש"ה הסכים רש"י לפי' אביו דיבישתא תרי מים ואפר. ברטיבתא תלת אפר מים אפר. ושמואל בעי תרי אפר לעולם אפי' ביבישתא. ומש"ה רש"י לטעמי' דבעי אפר תחלה דוקא ברטיבתא כדי לעשותו נגוב וכמש"כ לעיל. אבל לפי' רבותיו של רש"י לא בעינן נגוב תחלה דוקא עם אפר. ואפשר גם ברטיבתא לעשות תחלה מים ואפר. אלא שהוא טרחא יתירה ללא צורך שהרי גם אחרי האפר יוצרך לתת מים לנקותו מהאפר ולמאי יתן תחלה מים. משא"כ ביבישתא דוקא מים תחלה. ומה שהקשה רש"י אמאי רב חשיב מיא בתראי ושמואל לא חשיב מיא בתראי נראה ליישב בפשיטו' דהא ודאי דהכשר מים שאמרו אינו שטיפה בעלמא אלא לשפשף יפה כמ"ש הר"ן בשם הראב"ד שלהי מ' ע"ז בהא דתנן בכלים ש"ג מדיחן ומטבילן. דפירו' משפשפן. ומים הראשונים דיבישתא אינו בא אלא כדי ללחלח ולהשיג תועלת נקיון האפר ולא בעי לשפשף ומש"ה בעינן מיא בתראי עפ"י דין בשפשוף. ואי ה"נ אי שפשף במים שלפני האפר סגי במים ואפר לחוד. ויכול ליתן יין כמו שהוא. אלא אורחא דמילתא ינקה מן האפר בשפשוף יפה. וא"כ למאי ישפשף תחלה. ומעתה לרב ודאי יש לחשוב מיא בתראי שהוא מדין הכשר בין ברטיבתא. בין ביבישתא אם לא שפשף תחלה. משא"כ לשמואל דאע"ג דבעי שני פעמים אפר לא בעי שני פעמים מים מן הדין. וא"כ מיא בתראי אינו מן דין הכשר. ומש"ה לא חשיב. ובזה ניחא הא שאמר רב מים ואח"כ אפר ביבישתא ולכאורה קשה הא בעינן אח"כ ג"כ מים. כמו שאמרו בי רב משמו תלת ביבישתא מים ואפר ומים. אבל למש"כ ניחא דבאמת מטעם נגוב סגי בשפשוף מים פ"א ואפר פ"א. וגם זה אינו נ"מ במה ישפשף תחלה אחר ששניהם מנקים ומכשירין. תדע שהרי בחולין ד' ק"ה א' אית' בש"א מקנח ובה"א מדיח ופריך ב"ש מקנח ולא בעי מדיח וב"ה מדיח ולא בעי מקנח והאמר ר"א כו' ומסיק בש"א מקנח וה"ה מדיח ובה"א מדיח וה"ה מקנח ולא פליגי ופרש"י ותוס' דתרווייהו בעי ולא כרמב"ם ורשב"א. ולכאורה קשה למאי קאמר דלא פליגי כלל דזה דוחק. נימא דבהא פליגי מר מקדים קנוח דפת להדחה דמים ומר מקדים הדחה לקנוח. אלא צ"ל דפשוט דאחר ששניהם מנקין אין נ"מ מאי קעביד תחלה. ה"נ בהכשר כלים אין שום נ"מ בהקדם. אלא ביבישתא אורחא דמילתא דנותן מים תחלה בלא שפשוף. שהרי ישפשף אח"כ משום נקיון האפר וממילא בעינן מים אח"כ מן הדין ג"כ. אבל אי הוי משפשף תחלה. או ברטיבתא אי הוי משפשף במים סגי אח"כ באפר לחוד מן הדין. מש"ה מתחלה מיירי רב בשפשוף לחוד ובי רב משמיה דרב מיירי בצורך ההכשר מש"ה קאמרי תלת היינו מים תחלה בלי שפשוף ואח"כ באפר ומים בשפשוף. מיהו כ"ז לסוראי. ופומבדיתאי ס"ל דבעינן תרי פעמים מים כמו אפר ומש"ה קאמר שמואל ארבע וחמש. שיהא הכשר מים באחרונה ופשיטא דהכשר מים בעינן כיון דנקטיה במנין ושפיר מצי הש"ס לפרש דפליגי רב ושמואל בזה אי בעינן תרי מיא להכשר או לא. ורב ס"ל כמו שמואל אליבא דסוראי ומש"ה לא חשיב מיא בתראי. אלא פשיטא להגמרא דלא פליגי בדין וכך היו מקובלים דלא פליגי. ויותר מתפרש נוסחת רבינו בסמוך דגריס ואמר רבי שמואל בר רב יצחק ולא פליגי כו'. אלמא דס"ד דפליגי ור"ש גמר הכי. והיינו כמש"כ. דס"ד דפליגי אי בעינן הכשר מים לבסוף כדין בשפשוף. או לא בעינן אלא שטיפה מן האפר ולא לצורך הכשר. קמ"ל דכ"ע בעינן הכשר מים לבסוף כדי שיהיה שני פעמים כמו אפר. אלא דרב לא חשיב מיא בתראי משום דממילא ג"כ ישפשף יפה לנקותו מן האפר. מיהו גם לפומבדיתאי נ"מ במה שהעלינו לסוראי. היינו אי שפשף במים תחלה בין ברטיבתא בין ביבישתא לא בעינן מיא באחרונה מדין הכשר דל"ש אפר ומים. או מים ואפר כדמוכח מסוגיא דחולין לפרש"י ותוס'. ובזה יש לעמוד ע"ד הרמב"ם פי"א ה"כ שכתב בזה"ל מדיחין במים ובאפר ארבעה פעמים ודורך בהן ואם היתה בהן לחלוחית מקדים האפר למים ואם לא מקדים המים עכ"ל. ולכאורה תמוה. הא בסוגין מבואר דביבישתא בעינן ה' אבל למש"כ ניחא דכיון דהדיח כדין הדחה בשפשוף ודאי לא בעינן שם מיא בתראי ושמואל דחשיב ה' ביבישתא היינו דסתמא לא נתן מיא קמאי אלא כדי ללחלח. הכי נראה ליישב דברי הרמב"ם ז"ל. אבל בש"ע אי' חמש כמשמעו. אחר כל זה שהעלינו פי' רבותיו של רש"י לא בעינן ברטיבתא שינגב תחלה דוקא וזהו שיטת רבינו שלא הביא אלא דרב דביבישתא מוכרח ללחלח תחלה והנה הרא"ש ז"ל פסק לקולא כסוראי דספק דרבנן להקל. אבל כל הפוסקים נקטי כפומבדיתאי. והטעם למש"כ ניחא שפיר. דמדלא מפרש הש"ס דפליגי בהכשר מיא בתראי דרב לא בעי מיא בתראי לשפשף ושמוא' בעי ש"מ דפשיט' דבעינן תרי פעמים אפר ומים. ולא כשמואל אליבא דסוראי ומכש"כ דלא כרב אליבייהו דסגי גם באפר גם במים פ"א:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה