העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קסב · פירוש ד
כי היכי דליבסם חמרא. ביאר רבינו טעם האיסור. שנותנים יין בזפת ואח"כ מועיל להמתיק היין שדורכין בגת וקולט אז איזה ריח או טעם חזק מהזפת. ומועיל היין להמתיק הזפת והיין שקולט ממנו אח"כ. אבל כ"ז אינו אלא בגת שדורכין בו יין וכמבואר בש"ע א"ח סי' קע"ה ס"ו דמש"ה יין של שתי חביות מתחלת בצירתם הווין כשני מינים. דבעת תסיסתם בחבית נגמר מעשה היין. ומועיל הזפת שבגת להיין קודם שנגמר כ"צ ועירן לחבית משא"כ נודות וקנקנים שמטילין בו יין שנגמר כ"צ. ואין הזפת מועיל לו כלל. אלא שזופתין אותם כי היכי דלא ליבלע בכלי. וא"כ אין היין שבזפת מועיל כלל. אלא לאעבורי קיטרא דזפת שלא יזיק ליין או להאדם שאוחז בכלי. ומש"ה שרי. וממוצא דברינו תלמוד דלית לי' לרבינו מש"כ הר"ן וש"מ בשם הראב"ד בהא דנודות העובדי כוכבים כו' דקאמר ר"ז דנעשה כזורק מים לטיט. דה"ק דמש"ה אינו מנסך. אבל אי שפך יי"נ ודאי אסור והיינו דבעינן ישראל עומד ע"ג שלא נסך תחלה. וע"כ הא דאסור הוא משום דס"ל להראב"ד שהיין נפלט אח"כ ואסור משום תערובות. וכ"כ הרמב"ן בחי'. דאין לומר משום דהיין מועיל לעבורי קיטרא דזיפתא ונמצא נהנה מיי"נ. דזה אינו אלא אברוחי ארי דשרי במודר הנאה. ויותר מזה אי' בד' ל"ח ב' בהא דמורייס דשרי בהנאה משום דאתי לעבורי זוהמא דדגים. ומכש"כ הכא שאין שמין בו היין אלא למנוע שלא יזיק הזפת מכאן ולהבא. אלא ע"כ הטעם משום שהיין נפלט. אבל רש"י בד' ל"ג א' ד"ה כזורק מים לטיט כ' בזה"ל שאותו היין הולך לאיבוד בזפת כו' ושוב אינו פולט עכ"ל. וא"כ אפי' ודאי יי"נ שרי. נחזור לדעת רבינו דאי כהראב"ד ז"ל לא הי' צריך להסביר טעם האיסור משום כי היכי דלבסים חמרא. אלא אפי' לא בא כי אם לאעבורי קיטרא דזיפתא אסור משום שפולט יין אלא רבינו לא ס"ל הכי. אלא משום שנהנה מיי"נ במה שממתיק טעם היין שדורכין בו אח"כ. וזהו הנ"מ בין גת לנודות וקנקנים וכמש"כ: