העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קסב · פירוש א
למשתי יי"נ של כותי דכתיב ישתו יין נסיכם כו' אלא אפי' בהנאה נמי אסור כדתנן כו'. בעבודת כוכבי' שם אי' יין מנלן א' רב"א אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם מה זבח אסו' בהנא' אף יין אסור בהנאה. ופי' בנתנסך ודאי והקשו התוס' ויין שנתנסך לעבודת כוכבים למ"ל קרא מי נפיק מכלל שאר זבח. ויישבו דאין ה"נ דזביחה ונסוך שני ענינים הם ומרבה לקמן פר"י מזבח כל כעין זביחה ומניסוך זריקה המשתברת כגון שבר מקל לפניו עכ"ל. היוצא מזה דהאי קרא מיירי ביין שעשה בו כזריקה המשתברת דאסור בהנאה מה"ת ומהאי קרא הוא דנ"ל דזריקה המשתברת אסור בהנאה. וא"כ ק' לשון רבינו שכ' דאסור באכילה מהאי קרא. ובהנאה ג"כ אסור כדתנן כו'. ממ"נ במאי מיירי אי בנסוך ודאי הרי אסור בהנאה מה"ת ומהקישא דהאי קרא. אי בסתם יינם באכיל' ג"כ מהא דתנן הוא דנ"ל ולא מדרשה דקרא. אלא רבינו כוון להא שכ' הרמב"ם ה' מאכלות אסורות בהקדמה במנין ל"ת שלא לשתות יי"נ. ובריש פי"א כ' יין שנתנסך לעבודת כוכבים אסור בהנאה והשותה ממנו כ"ש לוקה מה"ת וכן האוכל כ"ש מתקרובת עבודת כוכבים מבשר או מפירות אפי' מים ומלח האוכל כל שהוא לוקה שנאמר אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם. והקשו ע"ז הרבה. שהרי תקרובות עבודת כוכבים הוא וכבר כתב בה' ע"ג וגם על הנאה לוקה משום ולא ידבק וגו' ומשום ולא תביא תועבה אל ביתך. ולמה כתב זה הדין בה' מ"א ע"ש הכתוב אשר חלב זבחימו יאכלו. ואין מלקות אלא באכילה ושתיה. והנה בסה"מ מל"ת קצ"ד כ' הזהירנו מלשתות יי"נ וזה לא בא בכתוב נגלה בבאור אבל אמרו בעבודת כוכבים ישתו יין נסיכם מה זבח אסור אף יין אסור ואתה יודע שאסור הוא בהנאה ולוקין היו עליו כמו שהתפרסם בתלמוד והראיה על היות יי"נ אסור ואיסורו דאורייתא ושהוא ימנה ממל"ת אמרם בע"ג ר"י ור"ל דא"ת כל איסורין שבתורה כו' חוץ מטבל ויי"נ דבמינן במשהו. ובספרי ג"כ כשהתבאר תאר התפשת ישראל בשטים לזנות את בנות מואב אמרו ועדיין לא נאסר יינן של עובדי כוכבים לישראל כו' והרמב"ן נתחבט ע"ז הרבה. וכלל דבריו ז"ל דסתם יינם ודאי הוא מדרבנן ובו נאמר דאסור במשהו. ובו מיירי בספרי שעדיין לא נגזר על סתם יינם וכיב"ז אית' בחולין ד' ד' בהא דיהושפט ואחאב בשלמא שתיה סת"י הוא ועדיין לא נאסר סתם יינם. ואי בניסוך ממש ה"ז בכלל תקרובות ע"ג ומה לנו לטורח הלזה. ודרשה דהאי קרא ישתו יי"נ א"צ אלא להקישו לשאר זבחי עבודת כוכבים וא"כ לוקה היה על הנאה מאינך קראי. זהו כלל דברי הרמב"ן ז"ל והאריך בזה. ואני אובין לפניך דעת הרמב"ם ז"ל והוא דעת רבינו. דודאי יין שנתנסך ממש לעבודת כוכבים לוקה אפי' על הנאה. וה"ה בכלל זבחי עבודת כוכבי' כמים המשתפכים לפני עבוד' כוכבים כדאי' בפסחי' דכ"ב. ולא כמש"כ התוס' ע"ג הנ"ל דזריקה המשתברת מניסוך הוא דנ"ל אלא כמש"כ רש"י סנהדרין דס"ב ב' ד"ה שבר מקל לפניו לשם עבודת כוכבי' דדמי לשחיטה ששובר מפרקתה כו'. והא דנפקא לן מהאי קרא דישתו יין נסיכם הוא דיש ביין חומר בפ"ע מה"ת. והוא שידוע שאין הקדש לעבודת כוכבים כדאי' ע"ג דמ"ד ב'. וכל תקרובת לא נאסר אלא במעשה השחיטה וכדומה. משא"כ יין שהקצהו ושכשכו לעבודת כוכבים אע"ג דלא הוי עדיין זריקה המשתברת ולא כעין פנים. מכ"מ נאסר לשתות מה"ת. וכ"כ בס' יראים סי' ס"ט וז"ל ומנלן דלא מיתסר תקרובות אלא כעין פנים דתניא בע"ג פר"י כותי שהביא אבנים מן המרקוליס וחיפה בהן דרכות וסטראות מותרות ואסיקנא דבעינא כעין פנים והא ליכא כע"פ. ויין שנתנסך לפני עבודת כוכבים אע"ג דלא הוי תקרובת דידיה כעין זבח פנים אסור כשאר תקרובות דהוי כע"פ דגלי ביה קרא בהדי' אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יי"נ ודרשו בפ' א"מ מה זבח אסור אף יין אסור. ומדאיצטריך קרא למיסר יי"נ למדנו דכע"פ פירושו כע"פ דזבח ממש עכ"ל. והוא דעת הרמב"ם. ויליף הש"ס מדכתיב ישתו יי"נ גבי אשר חלב זבחימו דמיקרי זבח אחר שחיטה ולפני הקטרה שהוא עיקר אכילת עבודת כוכבים ה"נ מיקרי יי"נ קודם שפיכה לפני עבודת כוכבים אבל הא ודאי דלאחר שנשפך ה"ה כשאר תקרובות ממש ונאסר בהנאה מתרי לאויי הנ"ל. משא"כ קודם שנשפך לא נאסר מה"ת אלא בשתיה כדכתיב ישתו יי"נ. והנאה אסור מהקישא ובתורת אסמכתא ובזה היין דברו בכ"מ דאוסר בכ"ש ומשו' זה היין גזרו סתם יינם של כותים. ולא משום יין שנשפך לעבודת כוכבים שאין דרכו לאסוף ולשתות. ואין לגזור אטו מילתא דל"ש. אלא גזרו אטו יין ששכשכו לעבודת כוכבים וראוי לשתיה ואסור עה"ת. והיינו שהביא ראיה שהוא דרשה ואזהרה מה"ת מדגזרו על סת"י אטו יי"נ ממש. שהוא אינו אלא המשוכשך ולא הנשפך ממש. ובזה יבואר מש"כ עוד הרמב"ם בה' מלכים פ"ח ה"א דיוצאי מלחמה כשאין מאכל מצוי להם אוכלים מאכלי איסור ושותה יי"נ. ותמה הרמב"ן בפי' החומש פ' עקב דבמאי מיירי אי ביי"נ ממש ודאי נאסר עבודת כוכבים ומשמשיה ותקרובתה לבאי הארץ מיד דכתיב שקץ וגו'. ואי בסת"י פשיטא איסור תור' הותר כש"כ איסור דרבנן. אבל הרמב"ם מיירי ביי"נ ששכשך לעבודת כוכבים שאינו בכלל תקרובות ואין בו משום תועבה ומשום חרם אלא משום ישתו יין נסיכם. וה"ה איסורי מאכלות. ומה שהביא הרמב"ם ראיה מאגדה דספרי והיא שהובאת בסנהד' דק"ו ועדיין לא נאסר יין של עמוני ולא יין של כותים. לא ניחא לרבינו לפרש דעדיין לא נאסר מגזרת ב"ש וב"ה. דפשיטא דבימי משה רבינו לא היה גזירה זו. דמה"ת נימא שגזרו בימי משה. תדע שהרי קודם לזה תני בספרי והרי נכנס עמה לפנים. וידוע בעבודת כוכבים דל"ו דגזרו על יחוד כותית. ואמאי לא תני ועדיין לא נאסר יחוד כותית. ותדע עוד במדרש חזית עה"פ שלחיך פרדס רמונים תני ר"י ועדיין לא נאסר יינן של כותים לישראל. הרי שנצרך המדרש להביא ראיה מברייתא זו דספרי ולא מהסברא. אלמא דלא בסתם יינם מיירי. אלא ע"כ מיירי ביין ששכשך ואסור מה"ת אלא שלא נאמרה הפרשה של ישתו יין נסיכם אז בעת מעשה בנות מדין. ומה שהביא הרמב"ן הא דחולין ד' ד' דוק בלשון המאמר דהתם אי' שתיה סתם יינם הוא ועדיין לא נאסר יינם. והכא תניא בספרי לא נאסר יינם על ישראל. והיינו משום דהתם מיירי בסת"י ממש. ולא היה האיסור נוהג כלל. משא"כ הכא מיירי ביי"נ דאסור מה"ת וכבר נאמר מסיני דקדוקי' ופרטי'. אלא שלא נאמר זה הדין לישראל עד שנאמר פרשה זו של שירת האזינו. ובביאור הספרי הארכנו עוד בזה בס"ד: ועתה יובן דרכו של רבינו שהביא עיקר איסור יי"נ מהאי קרא לשתי'. ואח"כ הביא דאסור בהנאה וזה אינו אלא אסמכתא. ואין בזה אזהרה מה"ת אלא מדתנן אלו דברים כו'. ואע"ג דרבינו בסת"י ממש איירי והאי קרא ביי"נ ששכשך לעבוד' כוכבים מיירי מ"מ ידוע דבזמנם שדרכם הי' לנסך לעבודת כוכבים כל יין הי' משוכשך לעבוד' כוכבי' ואח"כ היו שותים אותם ובשביל זה גזרו על סת"י. ועוד גזרו אפי' ודאי לא שכשכו כמו יין העומד לימכר משום בנותיהם. אלא דמשום זה לא היה לנו לאסור בהנאה יותר מפיתן אלא שהשוו זה היין כיי"נ ששכשכו מש"ה הביא עיקר האיסור דמש"ה גזרו על סת"י: אלא אפי' חרצני' וזגים שלהם אסורין ואסורן אה"נ כצ"ל. והוא לשון משנה ע"ג שם: