העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קנט · פירוש ז
פשיטא דכל דמכוין לאסהודי בב"ד כו'. ואמר בב"ד שרי' לפלניתא כו'. בגמרא פליגי אי מכוין להעיד ולא הזכיר שריותא דאשה אי מיקרי מתכוין או לא ומסיק דאסור ומסל"ת אינו אלא בלא מתכוין כלל. והשתא יש להבין במאי קאי רבינו. אי במסל"ת בלי שום כוונה. וע"ז הוא דמסיק דשרי ק' הא זה פשיטא דשרי כמש"כ לעיל. ותו האיך מסיים או דילמא הנ"מ היכי דקא מכוין ואמר בב"ד שריוה לפלניתא כו' הא בל"ז ג"כ אסור. ואי קאי במכוין להעיד ולא להתיר וקרי לה מסל"ת ומסיק דשרי קשה האיך פשיט דשרי נגד מסקנת הש"ס. ותו הא כתב פשיטא דכל היכא דאכוין לאסהודי בב"ד לא תיבעי לך דודאי אסור. מבואר דאפי' לא מתכוין להתיר פשיטא דאסור. אלא נראה שיש כאן טה"ד. וצ"ל ואמר שריוה לפלניתא. והאי בב"ד הוא טה"ד. וה"פ פשיטא דכל מכוין להעיד אסור כמסקנת הש"ס. אלא הא צריך מסל"ת היאך. אי כל מכוין להגיד זה המעשה לחוד אסור דהיינו עדות ולא שרי אלא בקובל בפ"ע וזהו דעת הרמב"ם שיהא דוקא בספור ענין אחר כמבואר שם הי"א. והכי דעת הר"ן בתשו'. או דילמא ה"מ דאסור במספר בשוק שמת פלוני דוקא באומר שריוה לפלניתא. דאז ודאי אפי' בשוק אסור. שהרי מוכח דמכוין שיעידו משמו ואינו יודע לילך לב"ד או מט"א. אבל היכא דמספר בעלמא שמת כל שלא הלך לב"ד שרי. והוא דעת הריב"ש שכתבתי באות ד'. והיינו דפשיט לן רבינו מהני תרי עובדי שאמרו בכדי שישמעו וידעו בני העיר. ולהכי לא הביא עובדא דרב יוסף דהוי אמר ווי לי' לפרשא זריזא כו'. דהתם משמע משום דהוי כקובל בפ"ע וכמתפעל ממילתא דתמיהא. אבל בעובדא שא' חבל על איש פלוני כו' לא הי' מקום להתפעלות אלא בתורת ספור ומפרש חבל לא כפרש"י חבל שעשה לי טובה כלשון רמב"ם וש"ע אלא חבל אוי לפלוני. אבל הרמב"ם הי' גורס ווי שכיב חיואי כמש"כ הב"ח בתשו' סי' ע'. וע' מש"כ באות ד'. וכבר הסכימו האחרונים כהגהת הרמ"א בשם הריב"ש וכ"כ הב"י שנהגו כך גאוני עולם ז"ל והיא דעת רבינו. ובאמת בכ"מ שנזכר מסל"ת מודה הרמב"ם דאפי' שלא בספור מעשה מיקרי מסל"ת. והראי' דבבכורות דל"ה א' אי' שלא לדעת מותר לאתויי מסל"ת. וכ' הרמב"ם בה' בכורות פ"ב ה"ט אמר אלו נפל בבכורו זה מום הייתי שוחטו ושמע הכותי כו' הרי דזה לחוד נקרא מסל"ת. אלא לענין נאמנות כותי להשיא אשה בעינן דוקא ספור. ולמדו מהא דר"ע שאמר הפונדקית הוציאה מקלו ותרמילו כו'. וכמש"כ לעיל אות ד' בס"ד:
ההוא ברא פטור. ומיירי בנפל ממש שידענו שהוא ולד כמש"כ לעיל סי' פ"ז ומכ"מ אינו פוטר מבכורה לנחלה. ומדכתב רבינו והדר איעבר' למדנו דעת רבינו דאפי' יצא כולו אינו פוטר. ולא כמהר"י כהן שהביאו האחרונים בחושן משפט סי' רע"ז: